רֶקְוִויֶּאם לַגַּלִּים

בֵּין גַּלִּים בּוֹכִים מָצָאת מִלִּים שֶׁל נֶחָמָה,
וּמִתּוֹךְ הַלַּיְלָה בָּקַע שְׁבִיל דַּק שֶׁל תִּקְוָה.
גַּם כְּשֶׁהָרוּחַ קָרָה וְהַלֵּב עוֹד נִסְעָר,
נִשְׁאַר בְּךָ נִיצוֹץ שָׁקֵט שֶׁלֹּא נִשְׁבַּר.
וְשָׁם, מֵעֵבֶר לַכְּאֵב, חִכָּה הָאוֹר הַנּוֹתָר.

אביה יקרה,

זה שיר יפהפה ונוגע מאוד. אהבתי במיוחד את המתח שבין העולם שממשיך הלאה במהירות לבין הלב שמסרב לוותר על הזיכרון והכאב. הדימויים של הים, הגלים והסערה יוצרים תחושה חזקה של אבל, אבל גם של תנועה וריפוי הדרגתי. בעיניי, הכוח הגדול של השיר הוא בכך שהוא לא מבטל את הכאב אלא מלווה אותו בעדינות עד שנפתחת אפשרות לנחמה. השורה "הַכֹּחַ הַשֶּׁקֶט, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָזַב" מרגשת במיוחד. שיר רגיש, בוגר ומלא חמלה. 

יום טוב ושקט

שמוליק

שיר של כאב שרוצה למצוא מרגוע ונחמה 

סוף טוב: בעומק המים הקרים מתחת לסערה היא תלמד לצוף, לנשום, למצוא מקום לנחמה. תודה רבה לך אביה יקרה, ערב טוב.

זו התבוננות פנימה, אל הנפש, ויצירת מסלול חדש אל האמת שבתוכה. מעניין השיר הזה ומעורר מחשבה .

לפתוח חלון

אהבתי

.

וואו.

במציאות שלנו-

אין לי מילים. 

חיבוק ואהבה לך, אביה אהובה. <לב>

רבקה

---

שיר המכיל בתוכו המון חמלה ודימויים קסומים

רק כמו שאת יודעת לבטא את רגישותך ואת נפשך הרגישה והמיוחדת

באהבה רבה והמשך יום טוב

ממני באהבה

מרים