קולע הסלים חלק שני
שמואל עצמו, משנתהפך גלגל מזלו לטובה, ראה פרי בעמלו וקונים רבים החלו לפקוד את חנותו, עד שנזקק להבאת בנו, יגאל - שזה עתה השתחרר משרות בצבא – לסייע במכירות. בעיקר בסוף השבוע, עת השוק וגם החנות המו קונים רבים.
בימי ראשון ושני, בשל תנועת לקוחות דלילה, נוהג היה להזמין את קולע הסלים לתה של מנחה ולפעמים אף שיחקו ב"שש-בש".
בין כך ובין-כך, נתהדקה ידידותם של השניים עד כדי שיום אחד - בשעת רצון- העז שמואל החריף לשאול את עזיז את השאלה שניקרה במוחו זה זמן רב: "תגיד לי, עזיז", הוא שאל. "יש לך משפחה? אישה ? ילדים ? הורים?" שמואל "ירה" את כל השאלות בבת אחת, פוחד שמא לא יענה לו כלל .
"אוי !" .. אנחה גדולה נפלטה מפיו של עזיז. אמר ולא יסף.
"ספר, ספר !" אמר שמואל. "כתוב בתנ"ך: 'דאגה בלב איש – ישיחנה' ".
לאחר הרהור ממושך החל עזיז את סיפורו:
"דע לך שמואל ידידי", פתח ואמר. "נשוי הייתי לאחת הנשים היפות שבירושלים. אף נולדה לי ילדה בשם ג'ורג'יה. יפת-תואר שיופיה עולה עשרות מונים על זה של אשתי, אולם רעייתי, בראותה את קשי-פרנסתי, עזבה אותי לאנחות ולקחה את הילדה הקטנה - בת השבע - עמה ואין איש יודע איה מקומה".
"שער בנפשך" המשיך עזיז, "לו הייתה ג'ורג'יה באה היום לחנות לבטח היינו רואים מלכה יפת תואר, אך לא הייתי מכיר בפניה. כבר עבר קרוב לחצי יובל שלא שמעתי ממנה דבר".
אחח... המשיך עזיז והרהר לעצמו. נזכר כיצד היה לוקח אותה על כתפיו אחת לשבוע עת ירד ליפו לקלוע רשתות דיג. מסייעת הייתה בידו והחזיקה את החבלים כאשר הוא טווה את הרשתות.
החגים עמדו בפתח ובחנות התבלינים נתגברה תנועת הלקוחות עד שגם סיועו של בנו יגאל, לא הספיק ונדרשו עובדים נוספים לפחות לתקופת החגים.
תחילה עלתה במחשבתו לבקש מעזיז שיעבוד אצלו לתקופה הזו, אולם ידע כי עזיז היה גאה מכדי לעבוד כשוליה אצל מאן דהו. לעזרתו באה יד המקרה. בנו הבכור יחזקאל פוטר מעבודתו בבית החרושת "פרידמן", וכך התחיל לעבוד אצל אביו, כשגם הוא מתיידד עם עזיז קולע הסלים.
יחזקאל שעבר את שנתו השלושים היה ביישן מטבעו, ואף שהיה יפה תואר ויפה מראה, לא מצא אישה כלבבו.
באחד הימים נכנסה לחנות אישה הדורה בלבושה ויפה מאין כמותה, וערכה קניה נכבדה של תבלינים ומיני מתיקה, כשיחזקאל מיודענו עומד עליה לשרתה.
בין פלפל שחור וזנגביל ושאר מיני תבלינים נקשרה שיחה קלילה בין יחזקאל והגברת ההדורה, אשר השאירה מתת נדיבה ליחזקאל על השרות המעולה.
וכך כמעט פעמיים בשבוע הייתה מגעת לחנות, קונה דבר-מה בפרוטות אחדות מלהגת מעט עם יחזקאל עד שנפשה נקשרה בנפשו וגם יחזקאל לא היה שווה נפש כלפיה.
נדברו ביניהם להינשא. וכל שנשאר היה לבקש את ברכת האב – שמואל החריף – שגם הוא הבחין במתרקם בין בנו לבין האישה היפה, שדומה – לפחות לפי לבושה ההדור – שאמידה היא ובעלת נכסים.
רק דבר אחד הטריד את מנוחתו של שמואל: היותה של האישה ללא יחוס כלשהו. בכל פעם שנשאלה למוצאה או על הוריה, דחתה אותם בקש - מָשָׁל מתביישת הייתה בייחוסה הירוד.
שמואל החריף, דנן, כבר היה מלומד בניסים ונפלאות - שאותם ייחס לאהבתו את ילדי היתומים של "דיסקין" – ידע שגם הפעם לא תבוא תקלה על ידו. המתין לבאות וסמך על בורא עולם. אמר בליבו "אשמרה דרכי ואביטה מנפלאותיך". והתשועה לא אחרה לבוא.
ג'ורג'יה
בבוקר יום ראשון עת שמואל היה לבדו, נכנסה הגברת ההדורה לחנות והחלה לפטפט עם שמואל על דא ועל הא תוך כדי שהיא מנתבת את השיחה לכיוון ענייני חתונה. לפתע ראתה דבר מה בחנות שהרטיט את ליבה החנות סבבה סביבה כסחרחרה, והיא נפלה אין אונים אל רצפת החנות מעולפת למחצה.
לאחר ששמואל השקה אותה במים וזילף עליה מיני בשמים, שבה מעט לאיתנה, כשאותות ההתרגשות עדיין ניכרים על פניה.
"מה קרה לך? " שאל שמואל. "את חולה? להזמין מגן דוד ?"
"לא, לא!" ענתה האישה. "אני בריאה לחלוטין רק הסלים האלה שבפתח החנות מוכרים לי".
"אל תדברי הבלים" אמר שמואל "יש סלים כאלו לאלפים ורבבות בכל הארץ".
"אולי אתה צודק" אמרה. "רק תסביר לי כיצד השם שלי רקום על הסלים?"
לקחה את אחד הסלים והראתה לשמואל. "רואה אתה" היא אמרה, "הנה כאן בתחתית הסל רקומה האות "ג" שהיא קיצור של שמי ג'ורג'יה, אבא שלי היה רוקם על כל הסלים שקלע את האות "ג".
"אם כך", אמר שמואל, "הרי את בתו של עזיז קולע הסלים !"
"כן. אני בתו של עזיז. אולם זה כעשרים וחמש שנה לא ידעתי ממנו האם שלום לו".
יודע אתה דבר מה עליו?" שאלה.
שמואל חשב בליבו איך תשועת ה' כהרף עין: גם עבורו, גם עבור בנו יחזקאל, גם עבור עזיז ועבור ג'ורג'יה עצמה.
"אברר עבורך" אמר. "בואי לכאן מחר ונקווה לבשורות טובות".
רצה להכין את עזיז למפגש המרגש.
שמואל אימץ את מוחו כיצד להודיע לעזיז על המצאות בתו וגם כי עושה היא חיל רב, אך לא עלה בדעתו מאומה. וכך שקע בהרהורים, ומחשבות כיצד ומה.
זכר את מחשבתו הקודמת להציע לעזיז לעבוד אצלו, עתה קבל רעיון זה משנה תוקף.
