קולע הסלים חלק ג

תקציר הפרק הקודם

שמואל החריף מציע שותפות
 בחנות התבלים לעזיז
ולשם כך צריך הלוואה גדולה
 

קולע הסלים חלק ג

ביום ראשון, עת תנועת הקונים הייתה דלילה, ובין "מרס" אחד לשני במשחק השש-בש אמר שמואל לעזיז : "ידידי, עזיז. מה דעתך להיות שותף אתי בחנות התבלינים?"

"חה חה חה!" הייתה תגובתו של עזיז "נראה לי", כך אמר לשמואל, "שההפסדים בשש-בש השרו עליך יגון ודעתך נשתבשה עליך... מאין לי כסף להיכנס איתך כשותף? כל הוני ורכושי עלי אדמות"  הוסיף עזיז "הם הסלים ששוכבים כאן כאבן שאין לה הופכין. ואתה מציע לי שותפות!? אכן מהתלה נאה מאוד".  

שמואל טרק את לוח השש-בש ואמר לעזיז: "עזיז, כוונותיי כנות. רצוני שתהייה שותף. באשר לכסף תחזיר לכשירווח לך מעט. הפרנסה בשפע בחנות ותוך זמן קצר הכסף יהיה בידך".

"לא, לא", אמר עזיז הגאה. "אם שותפות אז שותפות כדת וכדין. אני מעדיף לקחת הלוואה ולשלם לך  את חלקי, רק שאין איש מכירני להיות ערב לי להלוואה". "ובכלל", הוסיף עזיז, "מי ילווה לי סכום כה גדול?"

"הדברים פשוטים מכפי שחשבת", אמר שמואל. "דע לך" הוסיף, "כי לבנק דיסקונט הסמוך הגיעה מנהלת חדשה וטובת לב – כך סיפר לי יחזקאל בני. אברר אצלה לגבי ההלוואה ומשוכנעני שהיא תיתן לך את הלוואה. באשר לערבים, הרי אני והחנות ערבים לך".

"טוב. כך יקום וכך יהיה", חתם עזיז את השיחה. שמואל ועזיז נדברו להיפגש בעוד מספר ימים בבנק.

את כל הנושא הכספי של החנות,  הפקדות דמי הפדיון, וניהול הקניות הפקיד ביד בנו יחזקאל, אולם בעניין כה גדול – כמו הלוואה של 3000 לירות, צריך היה הוא בעצמו לעשות. סוף- סוף הוא בעל הבית.

שמואל עצמו לא הכיר את המנהלת החדשה, וחשב שהגיע הזמן לבקר בבנק  וגם להכין את הקרקע להסכמת המנהלת להלוות את הכסף לעזיז.

בשעת הצהריים מעט לפני נעילת הבנק, ביקש שמואל מעזיז שיפקח עין על החנות, ממילא היה זה יום ראשון ותנועת הלקוחות הייתה דלילה למדי.

אמר ועשה.  שמואל פנה אל סניף בנק דיסקונט החדש דקות אחדות לפני הנעילה של הבנק.

מה רבה הייתה תדהמתו של שמואל חריף בראותו שעל כסא המנהל יושבת ג'ורג'יה ושולטת ביד רמה על הנעשה בבנק.

ג'ורג'יה נפנפה בידה לשמואל וסימנה לו שייגש אליה.

"נו..?" שאלה, "יש חדש לגבי אבא שלי?  האם הצלחת לברר דבר מה עליו?"

"תראי גברת רובין", אמר. "עוד לא הספקתי לברר. אולם אני מקווה לדעת פרטים כבר בימים הקרובים" שמואל הוסיף, "באתי לבקש ממך דבר מה ואשמח אם תסייעי בעדי". בעודו ממתין לתשובתה הרהר בלבו מדוע יחזקאל התעקש ללכת בעצמו לבנק. אכן אישה יפה הייתה ג'ורג'יה.

"אעשה ככל יכולתי" אמרה ג'ורג'יה. "ובלבד שתפסיק לקרוא לי גברת רובין". "עכשיו במה אני יכולה לסייע בעדך?"

"ובכן" אמר שמואל. "בכוונתי להכניס שותף לחנות והשותף החדש זקוק להלוואה גדולה,  ובאתי לבדוק שהדבר אפשרי לפני שאני מטריד אותו לחינם".

"טוב". אמרה ג'ורג'יה/ "תבואו לכאן תמלאו טפסים ונראה מה לעשות".

יום שני שעת בוקר בנק "דיסקונט" סניף מחנה יהודה.

אל מחלקת ההלוואות בבנק "דיסקונט" נכנסו שני גברים במחצית שנות החמישים של חייהם. הגברים היו לבושים בהידור רב ופנו ישר אל פקידת ההלוואות.

"גברתי הפקידה" אמר שמואל. "זה ידידי עזיז והוא זקוק להלוואה קטנה"

"כמה קטנה ?" שאלה הפקידה.  "מאה, מאתיים לירות ?"

"לא מאה ולא מאתיים" . אמר שמואל. "הוא זקוק לשלושת אלפים ל"י".

"זה סכום עצום" אמרה הפקידה. "רק המנהלת או סגנה יכולים לאשר הלוואה כה גדולה. המתינו מעט ואקבע לכם פגישה עם המנהלת הגברת רובין". "בינתיים" הוסיפה הפקידה "שמר עזיז ימלא את טופס הבקשה להלוואה על כל פרטיו ודקדוקיו".

לא חלפו אלא דקות מעטות והמנהלת, הגברת רובין, רמזה לשמואל ולעזיז לגשת אליה.

"שלום מר שמואל" אמרה המנהלת. "כיצד שלומך? ומה שלום בנך יחזקאל ?"

הגברת רובין הכירה זה מכבר את שמואל מקניותיה התכופות בחנות התבלינים המפורסמת. כך גם הכירה את בנו יחזקאל שטיפל בכל ענייני החנות.

פעמים אחדות מלהגת הייתה עם יחזקאל ואף הלכו יחד לסרט בקולנוע "עדן" וסעדו לאחר מכן במסעדה קטנה. מהרהרת בליבה שאולי יחזקאל - יפה התואר – יכול להיות בעל למופת, אך הדברים לא הגיעו לכדי הבשלה.

"גברתי", קטע שמואל את הרהוריה. "זהו ידידי שזקוק להלוואה" אמר. והוסיף "אני ערב לו על כל סכום ההלוואה".

טוב. אמרה הגברת רובין. היכן הטפסים?"

 "הנה הם כאן לפנייך". אמרו שמואל ועזיז כאיש אחד.

 3000 לירות!? שאלה בהפתעה, "הן סכום גדול הוא זה" אמרה, והמשיכה לעיין בטופס.

לפתע נשמט העט מידה וסחרחורת תקפה אותה. דומה היה לה שהבנק סובב על צירו, עד שצנחה על מכתבתה ללא הכרה.

לאחר שהתאוששה מעט אמרה. "אין בידי לאשר את ההלוואה". על פניהם של עזיז ושמואל ניכרה אכזבה רבה. "אולם" אמרה הגברת רובין, בהוציאה מהמגירה את פנקס ההמחאות האישי שלה, "מוכנה אני לתת את הכסף לידידך במתנה גמורה".

עזיז ושמואל הוכו בתדהמה. "ומדוע שתעשי זאת גברתי?" שאל עזיז - שההתרגשות נשמעה בקולו.

"כי..כי..כי אתה אאאבבבא שלי" אמרה גברת רובין. "אני ג'ורג'יה הבת שלך" ודמעות זלגו מעיניה היפות.

עתה הגיע תורו של עזיז להתעלף ושמואל שמח על כך שלא נדרש ממנו לבשר את הבשורה, ומאת ה' היה הדבר. צפה מן הצד בפלא שהתרחש עתה לנגד עיניו.

המשך יבוא