טיפה שהמשיכה בדרכה

"הרגת אותי" לגמרי.

צביקה היקר,

בשיר קצר ומדויק הצלחת לגעת בשאלה גדולה על מבט, כבוד ורגישות אנושית. הטיפה הקטנה הופכת לסמל של הסחת דעת רגעית, בעוד המצפון מזכיר את העיקר , האדם שמולנו. מרגש במיוחד  הסיום החד והמהדהד, שמזמין את הקורא לבחון לאן מופנית תשומת הלב שלו וכמה מקום הוא נותן לכבודו של האחר.

שיר חכם, עדין ומעורר מחשבה. 

לילה טוב ושקט

שמוליק

עיניו מן הסתם נמשכו אל טיפת הגלידה הזולגת למקומות שלא תמיד נעים להביט בהם. לא בכדי המצפון ייסר אותו.  

בסוף המצפון אומר לו הקשב שאתה מעניק לנעלם, כמה מעט כבוד לה. תודה רבה לך צביקה יקר, יום טוב.