... [26] / אהבות נואשות /

רבקה יקרה,

בשני השירים שלך נרקם דיאלוג עמוק בין הזמן, הגוף והזיכרון. בשיר הראשון, במבט קצר אל המראה, הצלחת לומר במעט מילים אמת אנושית כואבת על ההזדקנות ועל ההתבוננות העצמית. בשיר השני הרחבת את אותה תחושה למסע שלם בין אהבות, זיכרונות, ספרות ופילוסופיה, שבו הייאוש והגעגוע נשזרים זה בזה, אך גם התבונה וההשלמה מפציעות מביניהם. אהבתי במיוחד את המעבר מן הרעש של האהבות הצעירות אל השקט המפוכח של השנים , שקט שאינו ויתור אלא הבנה. כתיבתך רגישה, אינטלקטואלית ומעוררת מחשבה, והיא ממשיכה להדהד גם לאחר סיום הקריאה.

כמה טוב שחזרת הביתה כאן לאתר..

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

הראשון: המראה משקפת יומיום את גופך המזקין.

השני: את מזכירה מה שהיה ומעלה מה שהשתנה.

תודה רבה לך רבקה יקרה, תרגישי טוב ושבת טובה.

שני השירים נוגעים בפגעי הגיל. מחד-הגוף האומר את שלו לנוכח השנים החולפות. מנגד, המוח, הזיכרון. זיכרונות שניטעו באדם, צלילים, אהבות ותחושות. 

תיאור נפלא של אהבות ישנות וזקנה חדשה.

אהבתי מאד

האם לקרוא את שני השירים ביחידה שלמה?

אם כן, הרי זו צורה שירית מהפיוט, השיר הראשון ייקרא - רשות, ואז באה התפילה או השיר הליטורגי.

המעתק אל הגוף המזקין והביוגרפיה הרוחנית של הגוף ואהבותיו, מרשים, ואפילו מעט "לויני". [חנוך לוין]

רבקתי היקרה, רבקתי האהובה

זה כל כך כואב, המבט הזה במראה

והתחושות שמתקבעות להן בגוף הזה,

הגוף המזדקן...

ונותרו רק זכרונות של אהבות, של חיזורים

זכרונות של... תיקון, הזכרונות נעלמו  ונאלמו ונותר רק

הזיכרון שהיו זכרונות, שהיו פעם אהבות והייתה גם תיזמורת שניגנה...

אוי רבקתי היקרה, מחבקת אותך, ואני עדיין זוכרת את החיבוק הנפלא

שקיבלתי ממך.

.

גם אני את שלך, נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה. 

חיבוק אוהב,

שלך, <לב>

רבקה

---

השיר מתאר התבגרות ואובדן תמימות, תוך מעבר רגשי מדרמות הנעורים לבגרות מפוכחת, שבה רגשות מוסתרים בבדידות.  תחרות חברתית בהסוואת אהבות נואשות והשלמה עם שינויי הגוף והחיוך, המעדיף כעת לבד.

כתיבה לעילא - יומואר ונהדר