מִזְמוֹר לְאַהֲבַת הַקַּיִץ

מִזְמוֹר לְאַהֲבַת הַקַּיִץ - 1.7.26
 

הָאַהֲבָה שֶׁלָּהּ יִחַלְתִּי,

עֵירֻמָּה כְּחַוָּה

בְּטֶרֶם עָלֶה הַתְּאֵנָה,

נִפְרֶשֶׂת מוּכָנָה לְךָ,

עַל מַרְבַדֵּי זָהָב שֶׁל חוֹל

וּלְמוּל גַּלֵּי הַיָּם הָרוֹגְשִׁים.
 

הִיא מוֹשֶׁכֶת אֵלַי אֶת דְּמוּתְךָ,

הָעֵירֻמָּה אַף הִיא,

בְּרוּחַ בֵּין עַרְבַּיִם חַמָּה מִתְהַדֶּקֶת,

וַאֲנִי מִתְרַגֶּשֶׁת וְנִרְעֶדֶת.
 

אָנוּ מַבִּיטִים זֶה בָּזוֹ בְּאַהֲבָה,

מְמַמְּשִׁים אֶת הָעֹנֶג הַמָּתוֹק,

אִשָּׁה לְגֶבֶר, גֶּבֶר לְאִשָּׁה,

כְּמוֹ קֶצֶף הַגַּלִּים הַנִּשָּׁק אֶל הַחוֹף,

מִתְחַמְּמִים וְלֹא מִתְבּוֹשְׁשִׁים!
 

"אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה," זָכַרְתָּ שֶׁאָמַרְתָּ?

כֵּן, הַלֵּב עוֹדוֹ זוֹכֵר,

וּמַמְשִׁיךְ בְּדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.
 

זוֹ בְּדִיּוּק הָאַהֲבָה שֶׁלָּהּ יִחַלְתִּי:

צְלוּלָה כְּמוֹ יָם, כְּחֻלָּה וְיָפָה,

אַהֲבָה פְּשׁוּטָה, לוֹהֶטֶת וּטְהוֹרָה,

הַמְמַלְּאָה אֶת חַגְוֵי הַנֶּפֶשׁ הַמַּסְעִירָה.
 

הַתִּקְוָה מְפַעֶמֶת בִּי,

רוֹצָה אוֹתְךָ מוּלִי,

קָרוֹב אֶל הַשְּׂמָאלִי.

פּוֹתַחַת לְפָנֶיךָ לִרְוָחָה אֶת שַׁעֲרֵי לִבִּי,

הֲרֵי מִשֶּׁכְּבָר הֶעְנַקְתִּי לְךָ אֶת הַמַּפְתֵּחַ.
 

כּוֹתֶבֶת אוֹתְךָ עַכְשָׁו

אֶל תּוֹךְ שִׁירִי,

שֶׁתִּשָּׁאֵר שָׁם לָעַד,

וּמָה שֶׁנּוֹתָר לִי עוֹד,

זֶה רַק לְצַיֵּר אֶת הָאַהֲבָה.

~

אָנֹכִי אוֹהֶבֶת לִכְתֹּב בִּצְבָעִים וּלְצַיֵּר בְּמִלִּים; צְבָעִים רַכִּים, צְלוּלִים, פְּשׁוּטִים וּמְלֵאֵי תִּקְוָה. כְּמוֹ עַל בַּד קַנְבָס נָקִי, אֲנִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּמִכְחוֹל הַפֶּלֶא – הוּא מִכְחוֹל הַמִּלִּים וּמִכְחוֹל הַזְּמָן – וְצוֹבַעַת אֶת הָאַהֲבָה עַל רֶקַע הַכָּתֹם, מְעֻטֶּרֶת בִּשְׁלַל פַּרְפָּרִים בְּצִבְעֵי פַּסְטֵל שֶׁל יָרֹק, זְהַבְהַב וְתָכֹל עָדִין, לְצַד מַיִם זַכִּים וּצְלוּלִים.בַּצְּלִיל וּבְצֶבַע, אָז וְרַק אָז, אֲנִי מַרְגִּישָׁה בְּתוֹךְ, מֵעַל וּבִפְנִים, כְּמוֹ בְּתוֹךְ דִּמְיוֹן מֻדְרָךְ. מְרַחֶפֶת בַּמַּחֲשָׁבוֹת עַל קְלִידֵי דִּמְיוֹנְךָ הַצִּבְעוֹנִיִּים, וְשָׁם אֲנִי נוֹלֶดֶת מֵחָדָשׁ כָּל פַּעַם... כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.אוֹהֶבֶת לְשַׂרְטֵט קַוִּים לְחַיֵּי הָאַהֲבָה, לְתַעֵד אֶת הַטֶּבַע וּלְהַקְפִּיא רְגָעִים קְטַנִּים. לְצַיֵּר אֶת הָאַהֲבָה בְּתֹם, בְּטֹהַר וּבִתְשׁוּקָה. הֲרֵי אוֹמְרִים שֶׁהַחַיִּים הֵם כְּמוֹ גְּלִידָה – אִם לֹא אוֹכְלִים אוֹתָם, הֵם פָּשׁוּט נְמֵסִים.שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ שָׁבוּעַ שֶׁל אוֹר וְאַהֲבָה
~