קשה לכתוב שיר פוסטמודרניסטי בשל הנזילות הגבוהה שיש ביצירה הזו, המלקטת והעורכת ושמה זה לצד זה דברים שונים.

יש בהחלט רפרורים לספריות שונות ומשלבי לשון ותרבות שונים.

ושבוע טוב

מה יכול להיות טוב מרגע הקציר, אלא שהמגל אף הוא כחרב. כמו נבואה יש להתייחס לשיר הזה, מבט אל גלגל המזלות, אל העתיד, וארמז של היפהפייה הנרדמת. לאן נושבת רוח האנושות? 

הרוח האנושית תמיד לטוב

אצל פרידריך ויינרב, הנבואה איננה בעיקר חיזוי העתיד אלא אופן של ראיית המציאות מתוך מקורה האלוהי. זו אחת הנקודות היסודיות החוזרות לאורך כתביו ושיעוריו.

אפשר לתמצת את תפיסתו בכמה רעיונות:

• הנביא רואה את העולם מבפנים. בעוד האדם הרגיל רואה את רצף האירועים החיצוני, הנביא רואה את השורש שממנו הדברים צומחים. לכן דבריו עוסקים בעתיד רק מפני שהוא רואה את מקורו, לא מפני שהוא "מנחש".

• הנבואה היא שמיעה. המילה "נביא" קשורה אצל ויינרב להקשבה. הנביא אינו ממציא מסר, אלא נעשה כלי לדבר ה'. לכן פעמים רבות הוא מדבר נגד ההיגיון המקובל של זמנו.

• זמן הנבואה אינו זמן כרונולוגי. אצל ויינרב, הנביא עומד במקום שבו עבר, הווה ועתיד נפגשים. לכן הוא יכול לדבר על העתיד כאילו הוא כבר קיים. זו אינה ידיעת עתידות במובן המיסטי, אלא מבט ממדרגה שבה הזמן כולו גלוי.

• הנבואה נולדת מתוך שתיקה. כל עוד האדם מלא ברעש של רצונותיו ודעותיו, אין מקום לדיבור האלוהי. רק כאשר האדם מתרוקן מעצמו, יכולה להישמע הנבואה.

• כל אדם נושא ניצוץ של נבואה. ויינרב אינו רואה את הנבואה ככישרון על-טבעי השמור ליחידים בלבד. אמנם הנביאים המקראיים הם בעלי מדרגה מיוחדת, אך כל אדם עשוי לחוות רגעים שבהם האמת מדברת דרכו, כאשר הוא יוצא מן האגו ונעשה קשוב.

ויינרב גם מרבה להבחין בין חכם לבין נביא. החכם מגיע אל האמת באמצעות לימוד, חשיבה והסקת מסקנות; הנביא מקבל את האמת בהתגלות. החכמה עולה מן הארץ אל השמים, ואילו הנבואה יורדת מן השמים אל הארץ.

בספריו הוא אף רומז שהנבואה היא ראיית האחדות שמאחורי הריבוי. כאשר האדם רואה רק את המאורעות, הוא חי בעולם של פירוד; כאשר הוא רואה את הסיפור האלוהי המאחד את כל המאורעות, הוא נוגע בממד הנבואי.

זו גם הסיבה שויינרב קורא את ספרי הנביאים לא בעיקר כתיעוד היסטורי או פוליטי, אלא כ"שפה" של סמלים, מספרים, מקומות ודמויות, שמטרתה לעורר באדם זיכרון של מציאות עמוקה יותר מן הנראה לעין.

רק סתם - ביאליק חשב שכל משורר הוא נביא.