באוניברסיטה כבר מזמן ריחפו שמועות על ניסויים מוזרים בבני אדם, שחלק מהנבחנים אליהם גויסו מקרב הסטודנטים עצמם. כרזה שהבטיחה הרצאה בנושא "מחקרים חדשים בתחום הרבייה" הספיקה כדי למלא את האודיטוריום בצעירים סקרנים.
פרופסור מלכין נכנס, התקרב לדוכן, בירך את הקהל במנוד ראש והתחיל לדבר. הוא סקר פרויקטים שונים שנעשו במעבדתו ותכניות עתידיות, וכשנשאל על "מעבדת המין" - הכינוי שדבק בחקר ההפריה המלאכותית – חייך ברצון.
"כולנו יודעים שהיריון רגיל נמשך תשעה חודשים," פתח. "התקופה הזו קשה לנשים, פוגעת במשק ועולה הרבה כסף. חשבתי - למה לא לקצר? אחרי דיונים עם משרד העבודה הגענו למסקנה ששלושה חודשים זה הזמן המושלם. הרי אם אפשר לדחוס תואר שלם לקורס מזורז, אולי גם את ההיריון אפשר לדחוס."
האולם השתתק, והוא המשיך: "אומרים שזה בלתי אפשרי. אנחנו החלטנו לבדוק את זה מדעית. תכננו 140 ניסויים, ביצענו 31. אספר רק על כמה מהם."
במחקר הראשון שלוש נשים ניסו ללדת תוך שלושה חודשים: האחת נתנה לטבע לעשות את שלו, השנייה חזרה כל יום על המנטרה "תלדי טיפשה תלדי", והשלישית הקריאה לעובר סיפורים בליווי מוזיקה מרגיעה. אף אחת לא ילדה. הסתבר שהראשונה והשלישית כלל לא הופרו, והשנייה נסעה לטיבט לעסוק במדיטציה ומאז נעלמה.
במחקר אחר חמש נשים עם ארבעה כיסאות שיחקו בכיסאות מוזיקליים יומם וליל, מתוך מחשבה שיתרגלו למהירות. אחרי שבועיים הן פתחו להקת בידור בשם "הכיסא החמישי" וברחו לברודווי.
מחקרי נוסף כלל שתי נשים בהיריון, ארבע לא (מהן שתיים לא בהיריון ושתיים לא נשים) ופסיכיאטר. ההרות התעסקו בעיקר בסבלן, הלא־הרות ואחד הגברים פיתחו בחילות ותשוקה למלפפונים חמוצים.
הפסיכיאטרית עצמה התלהבה עד כדי כך מהניסוי והעבודתה בהרגעת כולם, שנושא הלידה הפך לקרוב מאוד לליבה ובסוף נכנסה להריון מהגבר השני שמאס בבכינות של נשים והגבר שחשב שהוא בהריון. אחרי תשעה חודשים לפסיכיאטרית ולגבר נולדה שלישייה. כול הצוות חייך מאושר כי החליטו ששלושה ילדים בתשעה חודשים זזה נחשב כמו ילד בשלושה חודשים. חבל שדיקן הפקולטה לא הסכים איתם.
לקראת סוף של המחקר הזה, בוצעה גם גרסה אחרת שלו, רק שהפעם הפסיכיאטר היה גבר.
במחקר הזה הכל הסתיים אחרת - המשתתפים עברו לנגב, בעקבות שמועות ששם השמש מאיצה את חילוף החומרים ומקצרת את ההיריון לרבעון. בסופו של דבר הם הקימו שם קומונה, וכיום מתגוררים שם עשרות מצאצאיהם שמחמיצים מלפפונים בשביל מחקרים נוספים בנושא ההריון
כדי לבחון את כוחו של תמריץ כספי, הובטח לשתי נשים פרס של מאה אלף דולר אם יולידו בשלושה חודשים. הראשונה לא ידעה מתמטיקה והייתה משוכנעת שגם אחרי תשעה חודשים תצא מורווחת. אצל השנייה, התינוק דרש את חלקו בפרס, וכשנענתה בשלילה - נעלב וסירב להיוולד.
במחקר נוסף גויס גבר שאפתן שהובטח לו מיליון דולר אם יצליח ללדת. בסוף החודש השלישי הגיע לבית החולים עם כאבים ונוזלים בין הרגליים. בבדיקה התברר שלא מדובר בלידה, אלא בשילוב קטלני של בורקס, כדורגל ובירה.
שלוש נשים אחרות התבקשו לחלוק היריון ביניהן - כל אחת שליש מהתקופה. אלא שכולן כל כך נהנו מהיחס המיוחד ומהחברותא, שלא מיהרו לוותר והמשיכו עד תשעה חודשים מלאים.
במחקרי נוסף פותחה אפליקציה סלולרית לנשים בהיריון. בכל בוקר קיבלו התראה "Time to Deliver!" חלקן התרגשו, חלקן התעצבנו, אבל אף אחת לא ילדה לפני תשעה חודשים. לעומת זאת, חצי מהמשתתפות מחקו את האפליקציה ושלחו ביקורת זועמת ל-App Store.
עוד קבוצה של חמישים נשים מכל העולם ניסתה לתאם נשימות במדיטציה מקוונת. החיבור לאינטרנט קרס, שליש התעצבנו, שליש נרדמו, והיתר ילדו רק מחשבות שליליות.
במסגרת ניסוי ירוק, שלוש נשים חוברו לעצים צעירים מתוך תקווה שהפוטוסינתזה תאיץ את ההיריון. אחרי תשעים יום העצים פרחו, אבל הנשים חזרו הביתה עם עלים בראש והתינוקות לא זזו לשום מקום.
ראש הממשלה עצמו הוזמן לשכנע נשים בהריון כמה זה ציוני ללדת מהר. תוך שבועיים הן כבר גרו באוהלים מול הכנסת – ההיריון נמשך כרגיל, אבל נולדה מפלגה חדשה.
כדי לבדוק את השפעת המדיה, נשים בהריון נדרשו לוותר על הסדרות שלהן ולצפות אך ורק בפרסומות למוצרי תינוקות. אחרי כמה שבועות הן פיתחו חרדה, מילאו את הבתים במוצצים והציפו את החניונים בעגלות. לבסוף קיבלו החלטה קולקטיבית – להאריך את ההיריון, כדי להספיק לראות כל פרסומת לפחות שבע פעמים. נולד דור חדש: לא של תינוקות, אלא של נשים שמצטטות סקול רם סלוגנים של ערוץ הילדים. תעשייה שלמה קמה סביבן, והן המשיכו לבכות לא בגלל חיתולים, אלא בגלל שפספסו ג’ינגל חדש.
במחקר נוסף העבירו את הנשים לגור בין תערוכות אמנות מודרנית, מתוך תקווה שהחשיפה ליצירתיות תאיץ את התהליך. אחרי שלושה חודשים לא נולדו ילדים, אך נולדו 28 עבודות אינסטלציה והצהרה אחת של אמן צעיר.
ולבסוף, הממשלה ניסתה צעד דרסטי: היא הפריטה את ההיריון והעבירה אותו לחברה פרטית שהבטיחה לידה בשלושה חודשים. לאחר שלושה חודשים, החברה קרסה, הכסף התאדה, והנשים המשיכו ללדת כתמיד בתשעה חודשים. אבל לפחות נוספו עוד שני טייקונים חדשים לרשימת פורבס.
פרופסור מלכין עצר, חייך חיוך עייף ואמר: "עבודה לא פשוטה, במיוחד כשמדובר בהפריית גברים. וגם אם לא קיצרנו את ההיריון, המשתתפים עצמם לא ראו בכך כישלון."
האולם שתק עוד רגע, ואז החלו הידיים להתרומם בשאלות. סטודנטית מהשורה הראשונה שאלה: "פרופסור, למה בעצם לא הצלחתם, ומה מתוכנן הלאה?"
הוא חייך ואמר: "מתברר ששלושה חודשים זה זמן קצר מדי, במיוחד לאור עקשנותן של הנשים לא להשתנות. לכן הניסוי הבא יהיה ללדת בארבעה חודשים. משרד העבודה כבר הקצה תקציב. ואם גם זה לא יצליח, תמיד אפשר לוותר על לידות לגמרי ולייבא עובדים זרים מוכנים. למדינה זה יצא אפילו יותר זול."
