ואין לדעת מתי יגיע הרגע

.

הו.

הרגשה קשה, להסתובב ככה, עם צמיד-מצוקה

כל הזמן, בכל שעות היום, בכל מצב. 

שירך העביר אליי גם את התייחסותך האישית,

בין אירונית לכואבת.

תודה רבה-רבה ורק טוב בש"ש הזה,

דני אהוב. <לב>

רבקה

---

דני היקר,

שיר נוגע ללב ואמיתי כל כך. בפשטות ובכנות הצלחת לתאר את שבריריות החיים ואת תחושת חוסר הוודאות המלווה את הגיל, בלי לאבד את כבוד האדם. הלחצן הופך אצלך לסמל של פגיעוּת, אך גם של תקווה שיש מי שיבוא לעזרה כשיזדקק. כתיבה רגישה ומעוררת מחשבה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אתה אדם יקר שמור על עצמך ושיהיה המון בריאות ורק בשורות טובות 

חלילה שלא תזדקק לכך. אך טוב שהוא אתך תמיד. 

תחושת חוסר האונים והחרדה הקיומית של הדובר, המדומה לקשיש התלוי בלחצן מצוקה. הוא מתאר את הצורך הקבוע בהגנה ואת הפחד המלווה אותו בכל מקום ובכל זמן (גם בשגרה, גם במלחמה וגם מחוץ לבית), דרך חפץ טכנולוגי שמעניק לו ביטחון מדומה.

סופש מחבק