הדרור שבי

שבע רצון, נלהב: אתה נוסק וממריא, היום אתה כבר לא כנף שבורה. תודה רבה לך צביקה יקר, המשך שבת טובה ושקטה.

.

"אני קורא אור לגופי, / וחופש לנשמתי. "

זה ה-דרור. לא עוד כנף שמוטה.

"אני - / אני. "

תודה רבה-גדולה על חוויית הקריאה, צביקה

יקר. <לב>

רבקה

---

צביקה היקר,

שיר יפהפה ומעורר מחשבה. אהבתי את המעבר מן ההליכה הכבדה אל הריחוף הפנימי, ואת הדרך שבה הדרור הופך לסמל של חירות, השלמה והתחדשות. הסיום – "אני — אני" – פשוט, צנוע ועוצמתי, ומותיר את הקורא עם תחושה של ניצחון הרוח על מגבלות הגוף. נהניתי מאוד לקרוא.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

הבוקר הזה קמת מלא מרץ, החופש ממגבלות הגוף גורם לך לתחושה עילאית כמו הייתה מרחף. 

מנצח

משפט נפלא, רק כאשר מרפים אנו רואים כי אנו חופשיים