בשמן שישנת

בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתְּ

אֶתְמוֹל, בַּזְּמַן שֶׁיָּשַׁנְתְּ
סִדַּרְתִּי אֶת הַנְּיָרוֹת שֶׁלִּי
וּמִתּוֹךְ אַחַד הַסְּפָרִים
נָפְלָה תְּמוּנָה. תְּמוּנָה
בַּת חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ
שֶׁל זוּג בְּיוֹם כְּלוּלוֹת.

הַתְּמוּנָה בְּשָׁחֹר–לָבָן
הֶחָתָן בַּחֲלִיפָה שְׁחֹרָה
וְהַכַּלָּה בְּשִׂמְלָה לְבָנָה.
הַזּוּג בַּתְּמוּנָה דָּמָה לָנוּ
בִּמְעַט, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ.
 

בְּגַב הַתְּמוּנָה הָיָה כָּתוּב
שֶׁהַמְּצֻלָּמִים – אֲנִי וְאַתְּ.
וְתָמַהְתִּי תְּמִיהָה גְּדוֹלָה !

אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ וְגַם אוֹתִי
וַאֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ וְאוֹתִי
יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ
וְזוֹ אוֹתָהּ אַתְּ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה
וְזֶה אוֹתוֹ אֲנִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה.

הֲרֵי בְּנֵי אָדָם לֹא מִשְׁתַּנִּים
אָז מִי אֵלֶּה שֶׁבַּתְּמוּנָה הַזּוֹ ?

הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאן טָעוּת.

כִּי אֲנַחְנוּ כְּלָל לֹא הִשְׁתַּנֵּינוּ
זוֹ רַק הַתְּמוּנָה שֶׁהִתְיַשְּׁנָה
בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתִּי/בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתָּ
בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתָּ.