35 מעלות בצל

מטלטל ורגיש: אתה לדודך והוא לא לך והוא תלה יומו על קוצים. בלהט מאמין שעת סתיו אך תשרי עוד לא. תודה רבה לך אריק היקר, המשך יום טוב.

אריק היקר,

אהבתי את החיבור המתוחכם בין „אני לדודי וְהוּא לֹא לִי” – ראשי התיבות של אלול , לבין 35 מעלות בצל, שיא הקיץ והחום. דווקא בחודש אלול, רגע לפני תשרי, אתה יוצר תחושה של כיסופים, ציפייה והתכוננות. „דודי בלהט” ו„עת סתו אך תשרי עוד לא” יוצרים משחק יפה בין החום שבחוץ לבין סערת הרגש שבפנים. קצר, חכם ורב־רובד.

יום טוב ושקט

שמוליק

.

מודה: הידע שלי כאן, מבחינת התנ"ך ומדעי

היהדות, קטן מאוד. 

ברור לי ש-35 מעלות בצל הוא שיא הקיץ.

ברור לי שיש כאן משחקי אותיות ושמות, גם

חודשי השנה ועונותיה, גם שיר השירים.

מה שעניין אותי מאוד הוא - 

בבית הראשון, "דודי" תלה את יומו "על קוצים":

להבנָתי, רב-משמעי - ז"א: לא רק קוצים

כ-'קוצים' אלא גם "על קוצים" במשמעות

הסלנג הישראלי, שהוא ביטוי לחוסר סבלנוּת. 

המשמעות הנ"ל מפרשת לי את הבית השני:

"דודי", בחפזונו, מאמין ש"עת סתיו" - 

בעוד הדוֹבר יודע ש-"תשרי עוד לא". 

נהניתי לקרוא, אריק. תודה רבה לך.

אנא סליחתך על בורותי ... <לב>

רבקה

---

כנראה שעוד נראה שלג השנה

אני זוכר חורפים מלאי שלג בירושלים.

שנאתי אותם, אבל אהבתי את המרק שאבי הכין.

השיר הקצר הקצר הזה...הוא שיר חזק המהפך את פסוקי האהבה של שיר השירים ("אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי") לדיאלוג כואב ומלא בחד-צדדיות, כאשר הדוברת נאמנה אך הדוד אינו שלה. היצירה מציגה דמות המצויה בסערה פנימית, התולה את יומה על קוצים של דריכות וסבל.

השיר חוקר גם את תעתועי הזמן, שבו הדוד כופה על עצמו סתיו נפשי מוקדם ("תִּשְׁרֵי עוֹד לֹא") מתוך להט פנימי המבטא ניגוד עמוק בין השאיפה לקמילה לבין המציאות. השיר מסתיים בתחושת חוסר הדדיות מודגשת.

תודה רבה רבה לשירתך אריק..

בוקר טובליום קריר ונעים.

ממני שמאי

חודש אלול עדיין כאן לוהט ומייבש כל חלקה טובה. טעמך האישי מצוי כאן בשיר, ההעדפה האישית ואתה ממתין לבוא הסתיו. (כמוני). איזו דרך נפלאה לומר/לכתוב זאת. 

עוד יבוא יומו

כאהבה