מסיפורי העץ אובות - דרכו של אובות

דרכו של העץ אובות

ההיסטוריוניות בנות הזמן האחרון, החיות בתוך מערבולות קשות של זמן, נוף, חמסינים וסופות גשמים, במדבר נוטות כדרך פיות לצלול עמוק אל תוך נוזל החיים המשכר. בו כל פורענות כבר היתה ולא תחזור, כדי להירגע. אחד מהזיכרונות האהובים עליהן הוא סיפור ניאופה, הפיה הראשונה.

ניאופה היתה הילדה הראשונה שהגיעה אל העץ אובות.

מאיפה באה? מי היו הוריה, עם איזה שבטים נדדה ברחבי העולם בדרכי המסחר, המתכות, האבנים היפות והתבלינים בין תחנות מסחר שונות עד חופו של ים גדול, ממנו הפליגו באוניות אל חופים אחרים ושפות אחרות?

שבטה של ניאופה היה שבט סוחר שנדד דרך המדבר הגדול במזרח עד שהגיע לחופיו המערביים של הים התיכון.  זה היה שבט עז פנים. עיני חברי השבט כחולות כשמים או כים העמוק. שערם שחור כשצבע העורב, שהיה חיה מקודשת. אנשים חכמים, ערמומיים שלא נמנעו ממעשי רמייה קטנים במגעם עם סוחרים אחרים בדרכם.

לשבט היה אוצר עליו שמרו מכל משמר, כמו עדרי הפילים או האנטילופות הגדולות, ילדיהם וילדותיהם. ילדים נמרצים ויפים. כחולי עיניים ושחורי שיער. ניאופה נולדה כחולת עיניים ושערה צהוב כצבע השמש. רעד עבר בשבט עת נולדה. לא היה להם בזיכרון השבטי אף צאצא או חבר מסתפח צהוב שיער.

לא היה בלידתה שום אירוע חריג, אמה נותרה בחיים וילדה עוד כמה צאצאים לאביה. השמחה על לידתה הסתיימה בבת אחת עת ראו את צבע שיערה. התפילות, הברכות, הקריאות לעורב שיבוא להגן עליה, כולן הופסקו.

השמאן התבודד לו באוהלו, ליד גמלו האהוב. שאף מאדי צמחי המעבר מכאן לשם. הוא חיכה וחיכה ואף לא תשובה הגיעה אליו. העורבים המשיכו לבקר ולאכול מהמזון שבני השבט נתנו להם. העולם המשיך להתקיים כרגיל.

בייאושו צעק השמאן בקול גדול לאלה. שליטת המדבריות, שליטת הנדודים, הדרכים ושלום השבט. בני השבט נעצרו בתחנה ליד באר מים גדולה, מלאה בבני אדם מכל המינים והצבעים. הצעקה קרעה את אוויר השחר הצונן, הכל נעצר מייד.

ניאופה הקטנה, כבר בת חודש ניעורה משנתה וצעקה בקול גדול.

הדממה השתררה מייד. דממה מרעידת נפש וגוף. ניאופה צעקה פעם נוספת, ושני עורבים הגיעו, אחזו במקוריהם את לבוש הבד שעטף את ניאופה ונעלמו עם ניאופה.

אובות קיבל מתנה מאימו. ילדה כחולת עין, שחורת שיער., בת חודש כשהובאה אליו. האלה דאגה לכל מחסורה, עד שגדלה לגיל בו אובות יכול להפעיל את "קסם המעבר" אל עבר עולמו. טירון היה, ובשנתיים שהילדה היפה הזו התגוררה בין ענפיו ועליו מוגנת מכל רע הוא למד היטב את הדרכים בהן הוא מסמן ומזמן את הילדות הנבחרות שיבואו אליו.

ניאופה, כמה שירים נכתבו על הפיה הקדמונית הזו, זו שקיימת רק כזיכרון ישן וחמקמק בנוזל החיים, אבל משמשת כדוגמה וכמופת לכוח האלה.

ניאופה למדה להפעיל את קסם השירה, היא למדה ולימדה את הבאות אחריה איך לשמור על הקיר המגן על אובות מהעולם החיצוני, היא למדה איך עוזרים לנשמה לצאת מגוף הבשר הכואב והסובל, לקבל כנפיים עדינות ולחיות בתוך פירותיו של אובות.

סיפור זה שעולה מנוזל החיים של העץ אובות משליך את המספרת או הלומדת אותו לתוך שתיקה ארוכה. הן נזכרות בסיפורן שלהן. כל פיה על עץ אובות מגיעה כשהיא במצוקה נוראה.

האם זו דרכו של העץ אובות להפוך ילדות לפיות?