שְׁכָבוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעַ

שְׁכָבוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעַ
 

זְמַן רָב שֶׁאֲנִי מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי

סוֹדֶקֶת בְּאֶצְבְּעוֹתַי אֶת קְלִפּוֹת שְׁתִיקוֹתַי.

לֹא אֶכְלָא עוֹד בְּאֶצְעָדוֹת שֶׁל שֶׁקֶט

אֶת הַנָּהָר הַגּוֹעֵשׁ שֶׁל אַהֲבַת לִבִּי.
 

בְּמִשְׁכְּבִי בַּלֵּילוֹת, שׁוֹמַעַת בַּחֲלוֹמִי

אֶת תְּהוּדַת אוֹתוֹ הַשִּׁיר הַיָּשָׁן,

זֶה שֶׁהִשְׁמַעְתָּ, שֶׁנָּסַכְתָּ בְּאָזְנַי.
 

בְּעוֹדִי רוֹקֶמֶת בְּמַחַט הַזְּמַן

אֶת שִׁלְְהֵי הָאָדֹם וְהַכָּחֹל

אֶל מוּל תַּבְעֵרַת הַשְּׁקִיעָה,

אַתָּה פּוֹרֵשׂ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילִי

אֶת מַעֲטֵה הַשְּׂמִיכָה הַמְּשֻׁבֶּצֶת.
 

כַּף יָדְךָ הָרַכָּה מְלַטֶּפֶת שְׂעָרִי,

וְהָרֵיחַ שֶׁלְּךָ – הַנִּיחוֹחַ הַהוּא שֶׁלֹּא קָמַל –

עוֹלֶה בְּאַפִּי, מֵעִיר נִשְׁכָּחוֹת.
 

מִבַּעַד לַמָּסָךְ, אֲנִי רוֹאָה אֶת הָאֲנָשִׁים מִסְּבִיבִי,

כֻּלָּם אָזוּקִים וּרְתוּמִים אֶל תּוֹךְ מִסְגֶּרֶת הַשִּׁגְרָה,

אַךְ רַק אַתָּה וַאֲנִי, כְּמוֹ מֵעַל לַזְּמַן,

מְרַחֲפִים בְּמֶרְחָבִים שֶׁל אַהֲבָה חוֹפְשִׁית.
 

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ יְתוּמָה, אַחְרוֹנָה,

מְבַקַּעַת חֹשֶׁךְ וּמְאִירָה דַּרְכִּי

עַד אֵלֶיךָ –

עָדֶיךָ –

וַאֲנִי טוֹבַעַת, שְׁקוּעָה כֻּלִּי בְּאַהֲבָתִי,

כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ הַנְּמוֹגָה, הַשּׁוֹקַעַת,

הַצּוֹלֶלֶת אֶל תְּהוֹמוֹת הַיָּם.
 

כִּי לִפְעָמִים גַּם הַזִּכָּרוֹן הַנִּשָּׂא

הוּא מַסָּע מְטַלְטֵל בְּנִבְכֵי הַנֶּפֶשׁ,

וּמִפְלַשׂ הַחֹפֶשׁ הַמִּשְׂתָּרֵעַ בֵּינֵנוּ

הִנּוֹ שָׁבְרִיר דַּק שֶׁל שְׁנִיָּה בִּלְבַד.
 

וַאֲנִי – בִּבְדִידוּתִי, מַמְשִׁיכָה לִסְפֹּר חֲלוֹמוֹת,

וְלַעֲטֹף אֶת עַצְמִי בְּעוֹד וְעוֹד

שְׁכָבוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעַ.

~

זְמַן רַב מִדַּי הִתְנַהַלְתִּי בָּעוֹלָם כְּשֶׁהַמִּלִּים נְעוּלוֹת בְּתוֹכִי, מַסְתִּירָה מֵהַסְּבִיבָה אֶת הַסְּעָרָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת בִּי. אַךְ הַלֵּב שֶׁלִּי כְּבָר לֹא יָכֹל לְהַחֲזִיק אֶת הַשֶּׁקֶט הַזֶּה. הָאַהֲבָה שֶׁלִּי אֵלֶיךָ פּוֹרֶצֶת כָּל סֶכֶר, גּוֹעֶשֶׁת וּמְבַקֶּשֶׁת נְתִיב אֵלֶיךָ, מְסָרֶבֶת לְהִכָּנַע לְמִסְגְּרוֹת אוֹ לִכְבָלִים.

בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט עָטַף אֶת הַכֹּל, הָיִיתִי חוֹזֶרֶת אֶל הַלְּחִישׁוֹת שֶׁלְּךָ, אֶל אוֹתוֹ הַנִּגּוּן הַמֻּכָּר שֶׁטָּבַעְתָּ בְּנִשְׁמָתִי. בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, רָאִיתִי אוֹתָנוּ שׁוּב מוּל תַּבְעֵרַת הַשְּׁקִיעָה – שָׁם, עַל הַשְּׂמִיכָה הַמְּשֻׁבֶּצֶת שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִמְחָק וְרַק הַמַּגָּע שֶׁלְּךָ וְהָרֵיחַ הַמְּשַׁכֵּר שֶׁלְּךָ קַיָּמִים. בָּרֶגַע הַהוּא, בְּתוֹךְ כָּל הַהֲמוֹן הָאָזוּק בְּשִׁגְרַת הַחַיִּים, הָיִינוּ שְׁנֵינוּ הַיְּצוּרִים הַחָפְשִׁיִּים בְּיוֹתֵר בַּיְּקוּם, מְרַחֲפִים בְּאַהֲבָה שֶׁלֹּא תְּלוּיָה בְּדָבָר.

הַזִּכָּרוֹן שֶׁלְּךָ הוּא לֹא סְתָם עָבָר, הוּא הַמַּצְפֵּן שֶׁלִּי. כְּמוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ יְתוּמָה שֶׁמְּפַלַּחַת אֶת הַחֹשֶׁךְ, הוּא מֵאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי עָדֶיךָ. אֲנִי נִמּוֹגָה וְטוֹבַעַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּשָׁה הַזּוֹ, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁצּוֹלֶלֶת אֶל בֶּטֶן הַיָּם, מַפְקִידָה אֶת עַצְמָהּ לַמַּעֲמַקִּים.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמֶּרְחָק בֵּינֵנוּ הוּא רַק אַשְׁלָיָה, שָׁבְרִיר שֶׁל שְׁנִיָּה בְּמַחְשָׁבָה. וְעַד שֶׁנָּשׁוּב לִהְיוֹת אֶחָד, אֲנִי מַמְשִׁיכָה לִנְצֹר אֶת הַחֲלוֹמוֹת, וְלַעֲטֹף אֶת נַפְשִׁי בְּעוֹד וְעוֹד שְׁכָבוֹת חַמּוֹת, עֲמֻקּוֹת וּמְתוּקוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעַ אֵלֶיךָ
~
​​​​​​​