כבוש

יש משהו בתיאור הגופני של ההליכה אחרי פעוט חייכני בן שלוש, שהשאירני קצת חושש לפעוט, ויתכן שזה הראש שלי.

שני השירים הראשונים מפצחים ומרסקים בהתלהבות עגומה, מוטרדת ואולי מיואשת את הקשר בין מלפפון כבוש לאדמה כבושה, בין חמוץ למתוק. הבפירוק של השורש כב"ש, כולל פירוק גרפי [ואגב, התעלמות מלאה מהמילה כבש המקבילה של "שה" והבשר האהוב במזה"ת, לפני בשר הבקר.

לכאורה אלה שני שירים "היתוליים", "קרנבליים", כאלה המתאפיינים בהיפוך העצוב למצחיק וליומיומי, אבל זה לכאורה בלבד.

שלישייה מבריקה

עוצמתי כל כך המשפט הזה, חוסר שימת הלב של המבוגר (הלא אחראי), והמתוק בן השלוש. אותה מתיקות של הילד שנקווה שהצליח לעבור בשלום את הדרך, עומדת בניגוד מוחלט לחמיצות הכרוב החמוץ; זה המוביל אותך אסוציאטיבית אל השטחים הכבושים, ואני רואה ביקורת פוליטית נוקבת. כאותו גוף ההולך בלי משים עם בעליו, את מפנה אצבע אל נרקסיסט אחד, וברור למדי למי הכוונה. 

מעולים השלושה ומתחברים ביניהם להפליא.