בערב-בערב-

צורב עד מאוד. לכאורה, ערב שליו, רגע לפני שהילדים הולכים לישון. קצת דחיינות בשיר הראשון, אך אט אט מתגלה האווירה הקשה במשפחה וזה צורב עד מאוד. 

רבקה יקרה,

קראתי את השירים שלך בתחושה שהערב אינו רק שעה ביום, אלא מרחב שבו הכול מתערבב : שגרה, געגוע, ציפייה, מפגש וזיכרונות. אהבתי מאוד את המבנה המקוטע ואת החזרות, שמעניקים לשיר קצב של מחשבות ודיבורים הנאמרים כמעט ללא נשימה. במיוחד מרגש המעבר מן הרחוב והקניות אל הבית, ההורים והילדים, ועד לדימוי היפה של הלילה הנדחף כמו ילד סקרן אל חדר הוריו. יש בשירה שלך משהו חי, חשוף ומדויק, שמזמין את הקורא להשלים בעצמו את מה שלא נאמר.

לילה טוב ושקט

שמוליק

 שירה פואטית במיטבה, המתארת באווירה קצבית ומקוטעת, את הלחץ, ההתרחשות והדינמיקה המשפחתית של סוף היום והחזרה הביתה. המבנה והשפה המשלבת מילים קטועות משקפים את הקצב המהיר והאינטנסיבי של חיי היומיום השיגרתי לכאורה, אך הכול מבעבע מתחת לפני הקרקע. חיים עצובים.

תודה רבה לשירתך רבקה יקרה

לילה מבורך..

ממני שמאי

דווקא הכתיבה המורכבת הזו, לדעתי לפחות, ממתנת קצת העוצמה הרגשית שהשיר מכיל בתוכו, היא מתפרצת, אבל בצורה זהירה יותר.

הסיום - הלילה החודר אל חדר ההורים, אל אותו "סוד" ואותה "אניגמה" שילדים בכל העולם חווים, ורק אז "היום מצטלל כמו אחרי ש/כרות."
תנועת הזמן מהירה, ניד עפעף והנה היום.

יש בשיר גם יסוד מאיים ומפחיד, הצורך לרצות אותה -אותו כל אחד בנפרד, החשש ממכות.

זו תמונה שאולי נפתחת בחיוך בשיר [בבית?]  הראשון, אבל מתפרקת לגמרי בשורות האחרונות.

המעבר מההמולה והלחץ של שעות סיום יום העבודה והקניות בעיר,
אל המפגש המשפחתי המרגש והטעון בבית, ולבסוף אל השקט וההתבהרות עם רדת הלילה.

לימים טובים ובוקר נעים

הראשון: לא נעים: אירועים משפחתיים ויש מי שלא יכול להיצטרף אליהם, מבקשים ממנו להיצטרף.

השני: מטלטל: הילדים שמחים שההורה הקדים אומר מה קנה והילד שואל מה קנית והוא לא מצפה לכך ויש ריבים ביניהם.

השלישי: מסקרן כל כך. כמה פעמים קראתי ולא הצלחתי להבינו למרבה הצער.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.