דלות החומר

וקפיצה אחת מנצחת...

וזה ההבדל בין צייר אומן, לעוד אחד שבזבז צבע, או מיעט בהבנת העבודה המושלמת.

וזה יכול להיות בכל תחום כמו שירה/

אותן השאלות

תהיות מעניינות.❤

צביקה היקר,
שיר חד, שנון ומעורר מחשבה. אהבתי במיוחד את הפרדוקס היפה שבסיום – "זורע עוני בשפע" – שמזקק את כל הדילמה שבין דלות החומר לבין עודפות וקיטש. יש כאן גם ביקורת על היצירה וגם על יצרו של היוצר, שמתקשה לדעת מתי לעצור. שיר חכם ומדויק, שמשאיר את הקורא עם השאלה: איפה באמת עובר הגבול?

יום טוב ושקט

שמוליק

אגב "דלות החומר" הוא מושג באומנות הישראלית, שאותו קבעה שרה ברייטברג-סמל.

כיוצר, אתה זורם עם ההשראה המגיחה אליך ומעת לעת מתרחק מיצירתך כדי לבחון אותה היטב. 

.

התאווה עולה ומציפה אחרֵי דלות החומר. 

דיבר אליי. מאוד. ואהבתי. גם: מאוד. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

בינתיים הוא מפזר מעצמו, זורע עוני בשפע ואין מי שירסן את התאווה שקפצה עליו.  תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב.