ועוד על אהבה

למרות הנטייה לראות את הסוף מראש,אתה מסרב לוותר על הרגש. ומצהיר שתמשיך לשיר על אהבה, פשוט מכיוון שהיא חלק בלתי נפרד מזהותך וממהותך ("כי לי בה יש שורשים").

תודה ושבטובה

בלי אהבה, אנא אנו באים?

.

לקריאתי, להבנָתי, יש כמה דרכים לקרוא את

השיר: 

כמשחק מילים-אותיות (עת-עט, למשל),

כאירוניה על כתיבת שירי אהבה ("אלו בדמיון", 

למשל - סליחה, בלי ניקוד),

או גם-ו-גם-ו- גם מיתוסף מבע אישי מאוד,

חף ממשחקים ו/או אירוניה: הבית האחרון -

" ... כי לי / בה יש שורשים"

נהניתי לקרוא. באמת. 

תודה רבה-רבה, אריק. <לב>

רבקה

---

אריק יקר,

שיר עדין ויפה על אהבה שממשיכה להדהד גם אחרי שהרגע חולף. מרגש במיוחד  המעבר מן הניחוח והמבט אל ההכרה שיש באהבה גם עת לשיר וגם עת לקינה. הסיום, "בָּהּ יֵשׁ שָׁרָשִׁים", מעניק לשיר עומק ומבטא אהבה שאינה חולפת בקלות, אלא נטועה עמוק בלב. שיר נוגע ומלא רגש.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

הצורך שלך לאהוב הוא צורך בסיסי, הוא המהות, השורשים מהם אתה יונק את הויטאליות שבך. גם אם אתה יודע כי סופה להסתיים ובעצב וקינה - עדיין תבקש ותחפש אהבה. האהבה היא עבורך השראה גם לכתיבה עצמה שלא בכדי השתמשת ב"עת" וב"עט". ועוד על אהבה - זווית ראייה אחרת הנוגעת בה. 

כך לא תשכח האהבה