בלדה לשוטר (זוכרים ..?) / 4.9.26 (תאריך של היום, תו לא) /

אבל הראשון מלא בהיעדר תמימות, בהיעדר נוסטלגיה, אפילו במעט לעג על היותנו, אולי, חסרי תמימות מאז ומעולם.

תודה לך

.

תודה על קריאה + תגובה, אריק. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

שני השירים נוגעים כל אחד בדרכו בשכבות עמוקות של זיכרון, זהות והאופן שבו אנחנו מתבוננים במציאות. „בלדה לשוטר” מצליח לערבב נוסטלגיה, אירוניה ושאלות אקטואליות על התמימות שאבדה ועל המעבר מדוד לגוליית. השיר השני, „הערים הגלויות לעין”, מצומצם ושקט יותר, אבל דווקא בפשטותו הוא חושף את הפער שבין מה שהעין רואה לבין מה שאנחנו בוחרים להסתיר.

אהבתי במיוחד את המתח בין הגלוי לסמוי בשני השירים , מה שאנחנו זוכרים, ומה שאנחנו מעדיפים לא לראות. כתיבה חכמה, מקורית ומעוררת מחשבה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

שני השירים בעיני עוסקים במעין "חוסר אמת", סילוף מה של המציאות, הסתר. 

ההתרפקות לכאורה על הסרטים של העבר, אושיק לוי והבלדה לשוטר ולמעשה, המקום כמעט היחיד שבו אין סימן שאלה בשיר זה הוא: אנחנו מזמן גוליתים. ביקורת נוקבת, כשהחלש (ואולי גם הצודק)-בראייתך ... הם לא אנחנו. 

וגם השיר השני עוסק בחוסר אמת, בהסתר. על פניו נראה כי הכול גלוי לעין, וכמובן שאין ילד או ילדה שלא יודעים לצייר בית. אך את מה שמתרחש בבית - מסתירים אפילו מעצמנו. 

אלא ששם למעשה הבסיס למי שאנחנו. 

אנחנו לא מעלימים במכוון אלא החיים הם מקור או מעין ממנו נובע הנעלם.

והבית מתחיל באות ב׳ האות השניה באלף בית שערכה 2, ומה שרואים בשתי העיניים הוא עולם התופעות הנראה,

אבל לא רואים את מקור הנביעה כי הוא מעל ומעבר לחושים הבנויים לתפוס זמן ומקום.

ואילו מקור הנעלם או אינסוף, הגדרים של זמן ומקום לא תופסים בו בכלל.

לאדם  - כל עוד הוא מקובע בחושיו ושכלו ומזוהה עימם לא תהיה השגה באינסוף.

ההזדהות עם הגוף החושים והשכל נקראת מצרים, (לא רק הארץ ליד תעלת סואץ)

בפנימיות - התפיסה הגורסת כי אדם הוא סך כל חושיו, אבריו ושכלו המאוד מוגבל, היא למעשה מצרים מלשון הצרה.

אדם החי קבוע במיצרי שכלו, גופו, חושיו ומחשבותיו חי בבית כלא גם אם מבחינת החושים הנתפסים, הוא חי ״בארמון של זהב״.

הראשון: בעקבות הסרט "השוטר אזולאי" את מעלה תהיות אודות התקופה של הסרט, ימים קודמים ואת אומרת כי מזמן מזמן אנחנו גליית עם טראמפ ועם פוטין, יש נוסטלגיה ואת שואלת אם יש רגנות וחולשה ואולי לא מבינה. 

השני, עצוב: מילדותנו יודעים לצייר בית, את תוכנו מעלימים מעצמנו בסוד. כפי הנראה זה קשור לתהליך החיברות שעוברים.

תודה רבה לך רבקה יקרה, שבת טובה ומיטיבה.

דני אהוב, תודה! <לב>

הותיר חותם ובצדק

גם הסרט גם השיר

אופיר הנפלא

וחרבות דמעת התם

והבית השני

לא כשיר נפרד ,

ממשיך השבר

• השיר הראשון מתרפק על דמותו הנוסטלגית של השוטר אזולאי ועל עידן אפרים קישון, ותוהה האם פעם באמת היינו תמימים כמוהם. השיר מציג כאב על הפיכתנו מ"דוד" הקטן והצודק ל"גוליית" הכוחני, ומציג את הבלבול המוסרי והפוליטי של ימינו מול הפשטות והרגש של העבר.
  השיר השני עוסק בפער שבין המראה החיצוני והמוכר לבין הסודות החבויים בפנים. השיר מתאר כיצד כולנו יודעים לצייר "בית" פיזי וברור כבר מילדותנו, אך בוחרים להעלים ולהסתיר מעצמנו את מה שבאמת מתחולל בתוכו.
  
  מקסים שנה טובה של בריאות ויצירה

בתשובה לשאלתך רבקתי היקרה, כן 

פעם היינו תמימים. אהבנו את השוטר אזולאי ואת סיפוריו של אפרים קישון.

צחקנו בהופעתיו של שייקה אופר.

אכן היו ימים אותם אני זוכרת...

והיום

היום עם השנים אבדה התמימות

וכשאת כותבת על בתים שילדים מציירים,

אראה לך בית שאני ציירתי, כשאבדתי את תמימות הילדים.

נוסטלגיה על כל המשתמע

ימים פשוטים ותמימים

של פעם ...

אישית מתגעגעת אליהם ...

תודה על הנשלח :

לשבוע אור של בשורות

עליזה.