תְּפִלָּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה

תְּפִלָּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה

שָׁנָה חֲדָשָׁה בַּפֶּתַח עוֹמֶדֶת,
בְּרוּחַ סְתָוִית וּבְנֶפֶשׁ רוֹעֶדֶת.
הַלֵּב מְבַקֵּשׁ רַק שַׁלְוָה וּבְרָכָה,
נָתִיב שֶׁלְּאוֹר וְנָתִיב שֶׁל שִׂמְחָה.

יִתַּמּוּ דְּמָעוֹת וְיָשׁוּבוּ שִׁירים,
נִטְעָם אֶת הַדְּבַשׁ בְּיָמִים מְאִירִים.
בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הַמּוֹרִיעַ מִמָּרוֹם –
תַּתְחִיל הַשָּׁנָה בִּבְשׂוֹרָה שֶׁל שָׁלוֹם.

אָמוּן וּבָטוּחַ בְּלֵב מִתְרַגֵּשׁ,
כִּי טוֹב וְנִפְלָא הוּא הַלֵּב הַמְבַקֵּשׁ.
הַשָּׁנָה הַזּוֹ תְּבִיאֵנוּ אֶל הָאוֹר,
בְּטוֹב וּבְחֶסֶד אוֹתָנוּ תִּנְצֹר.

שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה מִמֶּנִּי אֲלֵיכֶם, חֲבֵרִים אֲהוּבִים!