צְלִילִים צוֹרְמִים

רגיש ומטלטל, מבטא תפנית: מנעד קולה חדל להיות רוגש, נסער ושברירי כמו בפעם הרשונה ועתה הוא מונוטוני, חסר זהות של אהבה. תודה רבה לך אברהם היקר, יום טוב וגמר חתימה טובה.

.

הכאב. הכאב. צורם יותר מהשינוי בקולהּ. 

שיר רגיש-רגיש. דיבר אליי.  

תודה רבה עליו. 

גמר חתימה טובה, בבר יקר. <לב>

רבקה

---

אין ספק שחדרת לתוך נבכי נפשי בתגובתך המעולה.

גמר חתימה טובה לך ולבני ביתך.

שהשנה הבאה תסב לך אושר רב.

מכבד אותך עד מאוד.

מבחינתי, זו שירה צרופה, רבת עוצמה ויפהפיה.

לענ"ד אינך נופל לתוך קלישאות שירי אהבה או אכזבה.. המקוריות של הקול שלך מרשימה.

תגובתך המקצועית, חופפת למחשבותיי בעת הכתיבה של השיר.

תבוא עליך ברכת טוב❤

קולה מסגיר הכל. משהו בלהט וברוך כאחד - נמוג ונעלם. כמה חבל.  

שירה יפה וכואבת על

חלקם של הקולות והטונים

בחיי האהבה.

יש בה גם מן העצב..

המשך יום נעים

שנה טובה 

וגמר חתימה טובה..

ממני שמאי..

זר ומנוכר

מאחלת לך שנה טובה

גמר חתימה טובה ורק טוב

ןשפע אופטימיות

ממני מרים

זוגיות זה ריקוד לשניים, אתה יודע. ומה חלקו בהפיכתה מנסערת למנוכרת?

אין מדובר ביחסים עכורים של יום-יום, (שכאילו השיחה הזו הייתה הפינאלה של היחסים, לכאורה) אלא בתיאור מצב של שיחה שמהאינטונציה שלה נשמעים הדברים לכותב כשינוי מהותי ביחסים (דרך אגב, לא מדובר בזוגיות, אלא בידידות קרובה).

כמובן שאם נרצה לפרוט את המקרה לפרוטות, ולהחיל עליו "האשמות", ברור לכל שגם לכותב יש חלק הגורם ל"צלילים הצורמים" הנשמעים מהנמענת.

אפשר גם לומר שמא *נתנה עיניה באחר* וזו דרכה, המנומסת, להודיע על פירוק הידידות, או שינמוכם.
אמנם גם על כך תוכלי לשאול מה גרם לה לתת עיניה באחר, אז לא בהכרח שהכותב הוא הגורם לה – בדרך כלשהי – לצמצם את היחסים.

תודה רבה על התגובה

מאחל לך שנה טובה וברוכה.

אתה מגולל סיפור עצוב של נתינת עין ולב באחר..עוד בטרם יבשו הנחלים ביניכם..

בבר ידידי..לדו–קרב צריכים שניים..האחד חכם והשני נימהר...דע לנעוץ החרב..בעיתוי הנכון.

לילה טוב

סופ"ש נפלא וכנראה רטוב.

שנה טובה וגמר חתימה טובה..

ממני שמאי..

מה שהזמן

אינעל אבי אביו

מעולל