עֵשָׂו – בֵּין אַחִים🌹🌹🌹

ואתה משתמש במטאפורה המקראית של יעקב ועשיו.
 משווה את העייפות של עשיו מהשדה לעייפות הלאומית של המדינה מקרבות, מלחמות ושנאת אחים.
השיר קורא להפסיק את האשמות ההדדיות, להפיל את החומות שבין הלבבות ולבחור בחיבוק ובוותרנות על משקעי העבר –
בדיוק כפי שעשיו רץ לקראת יעקב והתפייס עמו – כדי לשמור על הארץ האחת שיש לנו.

תזכורת כואבת לכך שבמלחמות אחים אין מנצחים, ויש רגע שבו העייפות מהמאבק חייבת לפנות מקום לאומץ שבהושטת היד.

תודה על השיר השראה מפסוק - שיהיה סופשבוע מחבק וגמר חתימה טובה

אביה יקרה,

תודה רבה על התגובה המעמיקה והרגישה. ריגש אותי לראות כיצד ירדת לעומק המטאפורה של יעקב ועשיו והצלחת לגעת בדיוק בלב המסר שביקשתי להעביר , העייפות מן המאבק והכמיהה לרגע שבו נבחר להושיט יד במקום להמשיך ולבנות חומות. בעיניי, דווקא בתקופה של כאב ופילוג, המילים על אחווה, פיוס ועם מחובר מקבלות משמעות גדולה עוד יותר. תודה על הקריאה הקשובה ועל המילים המחבקות. מאחל לך ולמשפחתך סופשבוע שקט, מחבק וגמר חתימה טובה.

שמוליק

די

חתימה טובה

יצחק היקר,

תודה על המילים הקצרות והמדויקות. לפעמים מילה אחת כמו "די" אומרת הכול : די לשנאה, די לפילוג, די לכאב. הלוואי שנדע באמת ללמוד לחבק, להתקרב ולמצוא את הדרך להיות עם מחובר. חתימה טובה ושבת שלום 

שמוליק

מבקש להפיק לקחים מסיפור של עשיו, יפה ומרגש: ארצנו עייפה מקרבות כמו שעשיו חוזר עייף מהשדה וכמו בסיפור של עשיו שרץ אל אחיו והניח לרגע את העבר אולי גם אנו נלמד לחבק כי אחים אנחנו. תודה רבה לך שמוליק יקר, שבת טובה וגמר חתימה טובה.

דני היקר, תודה מעומק הלב על התגובה הרגישה והעמוקה. אהבתי במיוחד את הדרך שבה חיברת בין עייפותו של עשיו מן השדה לבין עייפותה של ארצנו מן הקרבות. בעיניי, המפגש בין עשיו ליעקב הוא תזכורת לכך שגם אחרי שנים של כאב וכעס, עדיין אפשר לבחור להתקרב, להניח לרגע את העבר ולפתוח את הלב. הלוואי שנדע גם אנחנו ללמוד מן הרגע הזה – פחות חומות, יותר חיבוקים, כי בסופו של דבר אחים אנחנו.
שבת טובה וגמר חתימה טובה,  

שמוליק

שיר מלא כאב לב המחבר בין סיפורי המקרא, שתמיד יש בהם מסר ולקח לדורות ת הבאים, ובין ההווה העגום שלנו.

צטדה, שמוליק יקר על שהעלית את הקשר הבל יינתק בין מסורת עבר וכאב  ההווה.

גמר חתימה טובה לך ולשלך

ביבי היקרה,

תודה רבה לך על המילים החמות והרגישות. ריגש אותי במיוחד שזיהית את החיבור שביקשתי ליצור בין סיפורי המקרא, שממשיכים לדבר אלינו גם אלפי שנים אחרי שנכתבו, לבין הכאב והמציאות שאנו חווים בהווה. אולי דווקא עכשיו אנחנו זקוקים יותר מתמיד ללקחים של העבר, כדי למצוא בתוכנו דרך לאחווה, לחמלה ולתקווה.
תודה שקראת לעומק והרגשת את מה שמסתתר בין השורות.
גמר חתימה טובה לך ולכל היקרים לך, ושנזכה לימים שקטים וטובים יותר. 

שמוליק

ה- דנ"א של עם ישראל, ואח"כ ממלכת יהודה וצאצאיה הוא מדון, ריב, שנאה, בוז, חוסר סובלנות כלפי "האחר" שבה ובוודאי כלפי אלה שאינם חלק מהאמונה ב"אל היהודי".

אריק היקר,

תודה על תגובתך, גם אם אני רואה את הדברים באופן שונה. אני חושב שהטענה שלפיה מדון, ריב, שנאה וחוסר סובלנות הם ה־DNA של עם ישראל היא הכללה רחבה מדי, ובעיקר מפספסת חלקים מרכזיים מאוד בסיפור היהודי לאורך הדורות.

אין ספק שבתנ״ך ובתולדות ישראל קיימים סיפורים רבים של מחלוקות, מאבקים ושנאות אחים  מקין והבל, דרך יעקב ועשיו ועד מחלוקות בתוך עם ישראל ומלחמות אחים. אבל לצד אלה קיימת מסורת לא פחות עמוקה של חסד, צדקה, הכנסת אורחים, ערבות הדדית, פיוס ואהבת אדם. אפילו בתוך המסורת היהודית עצמה המחלוקת אינה מוצגת תמיד כדבר שלילי: "מחלוקת לשם שמים" יכולה להיות דרך לברר אמת, כל עוד היא אינה הופכת לשנאה אישית ולרצון לפגוע באחר.

גם ביחס ל״אחר״, התמונה מורכבת יותר. לצד תקופות ופסוקים שניתן לקרוא בהם הסתגרות והבחנה בין ישראל לעמים, קיימים במקרא ובחז״ל ציוויים ברורים לנהוג בהגינות ובחסד כלפי הגר, החלש והזר. לכן בעיניי קשה לתאר את כל ההיסטוריה היהודית דרך תכונה אחת, כאילו היא טבועה בגנים או ב-DNA של העם.

וזה בדיוק המקום שממנו נכתב השיר שלי. לא ניסיתי לטעון שמעולם לא היו שנאה, פילוג ומלחמות אחים; להפך , אני מזכיר אותם דווקא משום שהם חלק מכאיב מההיסטוריה שלנו. אבל השיר מבקש לשאול מה אנחנו עושים עם המורשת הזאת היום. האם אנחנו חייבים לשחזר את המריבות של העבר, או שאפשר ללמוד מהן ולבחור אחרת?

הסיפור של יעקב ועשיו מאפשר בעיניי קריאה נוספת: שני אחים שהיו ביניהם פחד, כעס ומשקעי עבר, ובכל זאת מגיע רגע שבו הם נפגשים מחדש. אני בחרתי להתמקד ברגע הזה, לא כדי למחוק את העבר אלא כדי להזכיר שגם אחרי שנים של כאב קיימת אפשרות להושיט יד.

מבחינתי, "נלמד לחבק" אינו סיסמה ולא ניסיון לייפות את המציאות. זו משאלה ואולי גם קריאה לאחריות: להפסיק לראות בכל מי שחושב אחרת אויב, להכיר בכך שמחלוקת היא חלק מחברה חיה, ולנסות לשמור על היכולת לדבר זה עם זה גם כשאנחנו רחוקים בדעותינו.

בסופו של דבר, דווקא משום שההיסטוריה שלנו מלאה במחלוקות, חשוב לי לכתוב על האפשרות האחרת , לא על עם שאין בו ריב, אלא על עם שיודע לריב בלי להפוך את אחיו לאויב, להתווכח בלי לשנוא, ולמצוא גם בתוך המחלוקת את מה שמחבר בינינו. אני מקווה שהבהרתי את עצמי ואת המסר של השיר.

גמר חתימה טובה 

שמוליק

.

שמואל. שמואל. לא איכנס לניתוח-ויכוח.

סופ"ש רגוע ומיטיב וגמר חתימה טובה לך

ולכל יקיריך. <לב>

רבקה

---

רבקה היקרה,

תודה על הברכה החמה. אני מבין מדברייך שאינך רוצה להיכנס לניתוח או לוויכוח סביב השיר, ומכבד זאת. אבל חשוב לי לומר שהשיר „עשו – בין אחים” לא נכתב כדי להאשים צד כזה או אחר, אלא דווקא מתוך כאב על הקרע בינינו ומתוך משאלה שנדע, כמו עשו ויעקב ברגע המפגש, להניח לרגע את העבר, לחבק ולזכור שאנחנו אחים ועם אחד. המשפט „די כבר לחפש מי אשם” הוא בעיניי לב השיר , לא ויתור על מחלוקות או על עמדות, אלא בקשה שלא ניתן למחלוקת להפוך לחומה בין לבבות. אם השיר עורר בך הסתייגות, גם זו תגובה לגיטימית לשירה, ואני מכבד אותה. מאחל לך וליקירייך סוף שבוע רגוע ומיטיב וגמר חתימה טובה, בתקווה לימים שבהם נצליח להיות קצת יותר מחוברים. 

שמוליק

צביקה היקר,

תודה על התגובה שלך. אני מסכים איתך שהיכולת לאהוב את עצמנו היא אולי המקום הראשון שממנו צריך להתחיל. כשיש בתוכנו פחות כעס, פחות פחד ופחות צורך להוכיח שאנחנו צודקים — קל יותר לראות גם את האחר, להקשיב לו ולהושיט יד.

אולי אהבה עצמית אמיתית אינה אומרת להתעלם מהחסרונות שלנו, אלא להכיר בהם בלי להתבייש ולנסות להיות טובים יותר. אם נלמד לקבל את עצמנו למרות השוני והמחלוקות, אולי נוכל גם ללמוד לקבל את האחר ולבנות בינינו גשרים במקום חומות.

תודה שהוספת לשיר עוד נדבך חשוב , לפעמים הדרך אל האחדות עם האחר מתחילה דווקא בפיוס עם עצמנו. שבת שלום וחתימה טובה.

שמוליק

לצערנו כי רב עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה גם זו המקראית - ניחן בתכונה הלא מלבבת הזו: פילוג, איבה, שנאת חינם. לא המצאנו זאת בדורות האחרונים. והייחול והאיחול שלך וגם שלי-להתחבר, להתאחד. הלוואי ונצליח לעשות זאת. אמן! 

גלי יקרה,
תודה לך על תגובה עמוקה, כנה ומדויקת כל כך. את צודקת  הפילוג והאיבה אינם תופעה חדשה, והם מלווים אותנו לאורך ההיסטוריה, אך דווקא משום כך חשוב כל כך שלא נשלים איתם.

בשבילי, הסיפור של עשו ויעקב הוא לא רק סיפור על עבר רחוק, אלא גם תזכורת לכך שגם אחרי שנים של כעס, כאב ומחלוקת אפשר לבחור במפגש, בחיבוק ובפיוס. זה בדיוק הלב של השיר, לא להתעלם מהמחלוקות, אלא למצוא בתוכן את הדרך חזרה אל האח.

הלוואי שהייחול שלך ושלי יהפוך למציאות, שנדע פחות לשנוא ויותר להקשיב, פחות לבנות חומות ויותר לבנות גשרים.
אמן גדול, מכל הלב. 

גמר חתימה טובה

שמוליק

שמוליק יקר

***********

המציאות שבה אנו חיים כיום

מורכבת ומסובכת למדי,

בוקה ומבוקה על כל המשתמע.

פילוג, האשמות ועוד ועוד ועוד ...

ולו נתאחד ...

אנ בספק יותר מתמיד ...

תודה על הנשלח :

לשבת מנוחה 

עליזה.

עליזה יקרה,
תודה לך על תגובה כנה ומרגשת. אני מסכים איתך שהמציאות שבה אנו חיים מורכבת, כואבת ומלאה בפילוג, האשמות וחוסר אמון, ולעיתים נדמה שהחלום על אחדות הולך ומתרחק.

אבל אולי דווקא משום שהמציאות אומרת אחרת, אסור לנו לוותר על התקווה. השיר והתמונה אינם באים לתאר את מה שיש, אלא להזכיר לנו את מה שיכול וצריך להיות , עם שמסוגל להתגבר על המחלוקות ולזכור שבסופו של דבר כולנו חולקים בית אחד.

תודה על הכנות ועל המילים שלך, עליזה יקרה.
מאחל לך שבת שקטה, טובה ומנוחה בלב.

גמר חתימה טובה

שמוליק