יְמֵי הַתֹּם🌹🌹🌹

הילד שבך עדיין חי והוא כנראה החלק היוצר שבך. גם אותו תום של הילד, ולכן הגעגוע שלך לימות ילדותך צף ועולה בך. 

תודה גלי יקרה,על תגובה כל כך רגישה ומדויקת. נגעת ממש בלב השיר ובמקום שממנו הוא נכתב. אני מאמין שהילד שבנו אינו באמת נעלם עם השנים , הוא פשוט שקט יותר, ומחכה שנקשיב לו.

אולי דווקא הגעגוע לימי התום הוא שמאפשר לנו לשמור גם בבגרות על היכולת לחלום, להתרגש, לאהוב ולהביט בעולם בעיניים קצת יותר תמימות.

שמח שראית בשיר לא רק געגוע לילדות, אלא גם את הילד היוצר שעדיין חי בתוכי.

אני מקווה שגם הלחן של השיר מצא חן בעינייך.

יום טוב ושקט

שמוליק
 

יפה ומרגש: כשהשנים חולפות לאט, אתה לומד שלא הכל מימי התום אבד והם עוד שוכנים בך באהבה וכל עוד הלב ממשיך לחלום, לאהוב ימי התום בתוך ליבך לא יפסיקו לכתוב. תודה רבה לך שמוליק יקר, יום טוב. לחן יפה.

תודה דני היקר, על תגובתך.
אני שמח שהתחברת לרעיון שהשיר מבקש לומר שהשנים אמנם חולפות, אבל ימי התום אינם נעלמים באמת. הם נשארים חקוקים עמוק בלב וממשיכים לחיות דרך החלומות, הזיכרונות והאהבה.

אהבתי במיוחד את הדרך שבה חזרת על המשפט שהלב ממשיך לכתוב את ימי התום. בעיניי, כל עוד אנחנו יודעים להתרגש, לחלום ולאהוב  הילד שבתוכנו עדיין חי.

אני שמח שאהבת את הלחן של השיר.
מאחל לך יום נפלא, מלא אור, השראה ומילים טובות. 

שמוליק

.

ימי התום השמורים בלב, בזיכרון. 

שירך דיבר אליי. מאוד. 

היחס שלך אליהם, הכוח שאתה מפיק מהם.

היכולות שהם מעניקים לך.  

תודה רבה-רבה על השיר, ורק טוב לך, 

שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,
תודה לך מכל הלב על תגובתך המרגשת והעמוקה. ריגש אותי במיוחד שכתבת שהשיר דיבר אלייך מאוד, כי בדיוק לשם ביקשתי להגיע , אל המקום שבו הזיכרונות אינם רק געגוע לעבר, אלא מקור של כוח והשראה לחיים בהווה.

אני מאמין שימי התום שאנו שומרים בלב ממשיכים להעניק לנו משהו יקר: את היכולת לחלום, להתרגש, לאהוב ולהביט בעולם בעיניים שאינן מאבדות לגמרי את הילד שהיינו.

אני מקווה שגם הלחן מצא חן בענייך.
מאחל לך מכל הלב רק טוב, אור, בריאות והרבה רגעים של אושר. שמוליק

ימי התום הם מן חוט שדרה סמוי המחזיק את הגו זקוף גם בימי קושי וצער, ומחבר את האדם לצור מחצבתו- לבית אבא ואמא, לילדות ולוויותיה המכוננות, לא בד הבסיס ממנו צמח.

הפליא שירך העדין, שמוליק, לתאר את המהות הזו. יש בשירך אוניברסליות , מעבר לחוויותיך האישיות.

תודה על שיר נפלא.

ביבי יקרה,
ריגשת אותי מאוד בתגובתך העמוקה והמדויקת. הדימוי שהבאת — "ימי התום הם חוט שדרה סמוי" — נפלא בעיניי, ומצליח לנסח במילים חדות את מה שניסיתי להביע בשיר.

אכן, ימי הילדות, הבית, אבא ואמא והחוויות המכוננות הם מעין שורשים המלווים אותנו לאורך כל הדרך. גם כשהחיים מביאים איתם קושי וצער, משהו מן העולם ההוא ממשיך להחזיק אותנו מבפנים ולתת לנו כוח.

שימח אותי במיוחד שראית בשיר ממד אוניברסלי, מעבר לסיפור האישי שלי. אולי זו באמת המתנה הגדולה של השירה , לקחת זיכרון פרטי ולהפוך אותו לרגש שכל אחד יכול למצוא בו משהו מעצמו.

תודה לך, ביבי יקרה, על קריאה כל כך עמוקה, רגישה ומחממת לב.
מעריך מאוד את מילותייך. 

יום טוב ושקט

שמוליק

והינך עדיין.

שיר יפה

אריק יקר,
תודה רבה על תגובתך היפה והמדויקת. אהבתי במיוחד את ההגדרה שלך , "שמירה ממשית על הילד הקטן והתמים שהיית". בעיניי, זו בדיוק המשמעות של השיר: לא לאבד את הילד שבתוכנו גם כשהשנים חולפות, אלא לשמור על התמימות, הסקרנות והיכולת לחלום.

והמילים שלך, "והינך עדיין", נגעו בי במיוחד , אולי זו המחמאה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל על השיר.

יום טוב ושקט

שמוליק

חייב לשתף מהמחשבה הראשונה שלי בזמן הקריאה הייתה על ילדיי שלי.

האם הם יזכרו בימים אלו בעתיד, ההווה שלנו - כימי התום שלהם

בועז יקר,
ריגש אותי מאוד לקרוא שהשיר מיד לקח אותך אל ילדיך. אולי זו אחת המתנות הגדולות של השירה  שהיא מתחילה בזיכרון אישי של אדם אחד, ופתאום מעוררת אצל אדם אחר מחשבות על היקרים לו ביותר.

השאלה שהעלית נוגעת ללב: האם ילדינו, כשיגדלו ויביטו לאחור, יזכרו את ההווה שלנו כתקופה של תמימות, אהבה ורגעים קטנים של אושר? אני חושב שבסופו של דבר דווקא הדברים הפשוטים : חיבוק, צחוק, בית, טיול, שיחה , הם שהופכים לזיכרונות היקרים ביותר.

תודה לך, בועז, על מחשבה כל כך יפה שהוספת לשיר שלי. שמח שהוא פתח אצלך דלת אל הזיכרונות והאהבה לילדיך. 

ערב טוב ושקט

שמוליק

לנה יקרה,
תודה רבה לך על המילים החמות והיפות. שמח שהרגשת בשיר את הילדות, את התום ואת הילד שעדיין ממשיך לחלום בתוכנו גם כשהשנים חולפות.

בעיניי, כל עוד הילד הזה חי בלב  נשארת בנו היכולת להתרגש, לאהוב ולראות בעולם גם את היופי והקסם.

תודה על הקריאה והפרגון, לנה יקרה. 

לילה טוב ושקט.

שמוליק

אבל מה אני יודעת מהחיים שלי.

בר,
דווקא המשפט הקצר שלך נגע בי : "נדמה לי שזה קורה בכל גיל". אני חושב שאת צודקת: הילד שבתוכנו אינו שייך רק לילדות, אלא ממשיך ללוות אותנו בכל גיל, לפעמים בשקט ולפעמים בקול ברור מאוד.

ואשר ל־"מה אני יודעת מהחיים שלי" — אולי זו בדיוק החוכמה: גם אחרי שנים של חיים, אנחנו עדיין לומדים, זוכרים, מתגעגעים וחולמים.

תודה לך על תגובה קטנה שיש בה מחשבה גדולה. 

יום טוב ושקט

שמוליק