בַּיִת

בַּיִת

אֲנִי כְּמֵהָה לְבֵית אָבִי, 

לְבֵית אִמִּי

הַמְּחַבֶּקֶת

לְחֹם וּלְחִבּוּק בַּזְּמַן שֶׁבּוֹ

מִכְּאֵב אֲנִי 

זוֹעֶקֶת.

בְּעֵת שֶׁבָּהּ אֲנִי נִרְמֶסֶת, 

מְחַפֶּשֶׂת הַצָּלָה 

בָּאוֹר

אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה וּלְכֹחַ

הַמַּשְׁחִית לִצְעֹק

״עֲצֹר״

רוֹצָה לָחוּשׁ בְּאַהֲבָה לְלֹא

 סְיָגִים וּבִלְתִּי  

אֶמְצָעִית

לַחֲזֹר לְבֵית יַלְדוּת וּלְקַבֵּל 

מִמֶּנּוּ אַשְׁלָיָה 

רִגְעִית.

בְּיוֹם צָרָה  רוֹצָה אֲנִי לִשְׁתּוֹת

מִמַּעְיָן הַחֹזֶק

לִרְוָיָה 

וְאָז נִזְכֶּרֶת: בַּיִת זֶה כְּלָל 

לֹא נִבְרָא וְלֹא 

הָיָה.