לחיות ... להתקיים / לבמת הדיון של נורית ליברמן

עליזה יקרה,
שירך נוגע בנקודה עמוקה כל כך, ההבדל שבין להתקיים לבין באמת לחיות. יש בו קריאה אמיצה לעצור לרגע את מרוץ החיים, להקשיב לקול הפנימי, לפרוץ את המחסומים ולבחור באור, ברגש ובמשמעות.
אהבתי במיוחד את הסיום: ״גבול דק חוצה בין קיום לחיים האמיתיים״ – שורה שנשארת עם הקורא גם אחרי תום השיר.  מקסים.

שבת שלום וחג סוכות שמח

שמוליק

שמוליק יקר

************

תודה על עומק משוב ותמונה

חוברת לכל שורה במשובך לי !!!

המשך יום מבורך

ומועדים לשמחה

ממני עליזה.

שני השירים שלכם מעלים את הסוגייה - מה זה לחיות באמת מול מה זה להתקיים?

מותר האדם

חיים

אהבה

רעות

חמלה

לחבק

יפה ומרגש: צריכים לפרוץ את תקרת הזכוכית, לחיות את חיינו לא לרדוף אחרי הזמן ששועט וכך הוא לא יחוש בהמשך שפיספס את החיים. תודה רבה לך עליזה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב.

זה מה שעלה בי מיד כשכתבת על חיים עם משמעות. ואני ממליצה לראות סדרה של שבע תוכניות מיוחדות של פרופ' יובל על האושר. כבר הצבעתי מה מסקנתו, אבל נגעת בנקודה שהיא משמעותית עבורי. 

גלי אהובה

*************

לחיים צריך שיהיו 

תכלית ערך ומטרה  

בלעדיהם הם חסרי משמעות ...

אראה בהזדמנות הקרובה

את הסדרה עם ויקטור פרנקל

נשמע מעניין ביותר!

תודה אהובה ויום קסום

באהבה כל החיים

עליזה.

.

הו. 

קריאה ברורה וחדה לחיות את החיים "כמו

שצריך" - תוספת בנאלית-לכאורה, אבל בתוכה

קיימת ההבנה ש-לא מדובר ב-"להעביר את

הזמן" אלא בהשקעת ה-אני וה-עצמי במערבולת

הזאת שמשמעותה חיים.

אני מקווה מאוד שהבנתי את דברייך, עליזה.

תודה רבה-רבה על שירך - ואנא סליחתך אם 

לא ירדתי לסוף דעתך, עליזה יקרה. <לב>

רבקה

---

בין סיר הלחץ של החיים

לעצור, לנשם

לשאול ...

ומה אנו עושים בעצם למען עצמנו

כמה באמת אנחנו חיים ומשקיעים

בהנאות ובחיים

כמה אנחנו נוגעים בהם

בסופו של יום ...

תודה יקרה על משוב

ירדת לסוף דעתי ...

מועדים לשמחה

עליזה.

וכל שצריך זה - לחצות אותו.

יש להסתכל לחיים בעיניים ולהבין אותם

להבין את משמעותם.

אהבתי את הדימוי שלך, עליזה יקרה,

לנגוס בחיים האמיתיים.

ואני דמיינתי לעצמי את מיץ פרי החיים הממלא את הפה

ואת המתיקות (לפעמים גם קצת חמיצות) המגיעה אל בלוטות הטעם.

ואז מרגישים את טעם החיים.

נורית יקרה

***********

יש לחצות את הגבול 

לעברו השני

לחיים האמיתיים

אותם צריך לחוש, לחיות

לטרוף, לנגוס,

ליהנות

לחיות כל יום ויום

כאילו אין מחר,

להתעורר מהחיים המונוטוניים

ומהשיגרה היומיומית השוחקת

לנשום, להתחיל לפרוח ,

להשקיע בעצמנו 

חד וחלק ....

ואווו הגזמתי מעט עם התאוריה שלי

תודה על משוב, על מילים,

על כל הרעיונות שלך לכתיבה

תבורכי...

ערב טוב ומועדים לשמחה

ממני עליזה.

ד"ש חמה לבני בבריאות איתנה.