ברושים

רגיש: את מעבירה את אביך לליבך לאחר שהוא עבר לגור בגליל ים ואת לא אוהבת את משכנו החדש. תודה רבה לך גלי היקרה, ערב טוב ומועדים לשמחה. בהצלחה רבה לאביך בגליל ים.

.

גליתי. 

גליתי יקירתי האהובה. 

חיבוק גדול-גדול. 

אוהבת אותך המון, 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

גלי יקרה,
שיר קצר שנכנס עמוק ללב. דווקא בפשטות שלו יש עוצמה גדולה. הבית החדש בגליל ים, הברושים וציוץ הציפורים הם התפאורה, אבל הבית האמיתי הוא המקום שבו אבא ממשיך לחיות בתוכך.
והשורה האחרונה — “אז העברתי אותו לגור בלב שלי” — פשוט נפלאה. היא הופכת את כל השיר ממקום של געגוע למקום של אהבה שאין לה כתובת, כי הלב הוא הבית שנשאר תמיד.
שיר עדין, כואב ומלא אהבה. 

מועדים לשמחה

שמוליק

משתתף בצערך העמוק.

הסיום משנה כמובן את המשמעות מהקצה אל הקצה.

הבחירה בלשון הרגילה, הפשוטה, "הענייה" מתגלה כפיוטית מאוד בשל מבנה השיר, הבחירה בסיום.

גלי יקרה, גלי אהובה שלי.

אחרי שהדמעה התייבשה ושוב מאפשרת לי לראות את האותיות

אני יכולה לכתוב, אבל

קשה לי להגיב עם המילים האלה.

על הברושים בבית שאליו עבר אבא שלך...

כל כך עצוב, כל כך כואב,

כמה טוב שיש לך לב כל כך גדול ורחב שיש לאבאשלך

מקום מרווח בתוכו.

מחבקת אותך גלי, וברשותך

שולחת חיבוק גם  לאבא שלך.

אבא שולח לך חיבוק בחזרה, אני בטוחה.

ואני שולחת גם נשיקות. 

השיר הקצר שלך הצליח לגעת בנימים הכי עמוקים של הלב.
בכמה שורות בודדות ומדויקות, הצלחת ללכוד רגש כל כך מורכב, רגיש ואינסופי.

הניגוד שנקודת המבט שלך מייצרת הוא פשוט יפהפה
 מצד אחד הבית הפיזי בגליל ים – מקום שיש בו ברושים וציוץ ציפורים,
אלמנטים שלכאורה מסמלים שלווה וחופש –
ומצד שני, תחושת הזרות שלך כלפי המבנה הזה.
הבחירה שלך לא להשאיר אותו שם, בתוך מקום פיזי שאת לא מרגישה אליו שייכות,
אלא "להעביר אותו לגור בלב" שלך, היא ביטוי מזוקק של אהבת אמת.

זהו שיר על פרידה, על שינוי, ובעיקר על הדרך שבה אנחנו שומרים על מי שאנחנו אוהבים קרוב אלינו,
בלי קשר למרחק הפיזי או לקירות שמקיפים אותו.
הברושים והציפורים שלו ממשיכים לחיות, לפרוח ולצייץ בתוכך.

תודה על השורות המרגשות האלו, הן מותירות הד חזק ומנחם בלב של כל מי שקורא אותן.
ודעי שאני כל יום הולכת לבקר את אמאבא בביתם האחר במסגרת הצעידה היומית חייבת שיהיה נקי ולהשקות 
חיבוק חזק וסופש מואר

זה רצונו של הטבע וכבר כתבו חכמים ממני: "דור הולך ודור בא". במשפט הזה מקופלת מסכת חיים של נשמות שבאו התנסו וחזרו אל אינסופו של היקום. יש שם צער ושמחה, כעס וחמלה ועוד שורה ארוכה של חוויות שבסוף מתקפלות אל תוך אבן ועליה שמות ומילות פרידה. 
הנותרים מאחור נשארים עם כאב הפרידה, אך גם עם זכרונות חיים אותם יקחו בתוך לבם עד יומם האחרון.

גלי יקרה, משתתפת בצערך העמוק.

*אוהבת מאד ברושים

נפטר בגיל 93, וכבר עייף מהחיים בעצם, וגם הצלחתי לעמוד בהבטחתי ללא בתי חולים ולהיפרד מהחיים במיטתו, ואני לצידו. כך שאני בתחושת השלמה וקבלה. 

תודה על תגובתך הנבונה.  

גלי אהובה

*********

תמציתי מרגש ונוגע 

בחדרי הלב

האמת ...

גם דמעתי

מהיכרותי את אביך ז"ל

אותו כה הערצת !!!

חיבוק אוהב גלי יקרה

ערב מחבק

סופ"ש נעים

וחג סוכות שמח

באהבה כנה

עליזה.