צלול

שלל של תחושות, תחושות מעורבות: באגם המלים הצלול היא התבוננה אל התכול וראתה בבואתה בשירת חייה והיא ראתה שברירים, עצב גם שמחה, צער ותובנה, מפח נפש ואושר. לרגע חולף וקט. תודה רבה לך גלי היקרה, ערב טוב ומועדים, שמח שאת כותבת יותר.

הם סמל לעולם הרגש העמוק, גם ל-לא מודע .

שיר יפה

גלי יקרה, שיר עדין ועמוק מאוד.
אהבתי במיוחד את דימוי אגם המילים הצלול, שבו המבט פנימה הופך למפגש כן עם הנפש. השברירים העולים מן המים , עצב ושמחה, צער ותובנה, מפח נפש ואושר , יוצרים פסיפס אנושי אמיתי, שבו היופי נמצא דווקא בשילוב בין כל גווני החיים.
והסיום, “והיא ידעה – בבואתה”, משאיר הד עדין ומסתורי, כאילו הבבואה אינה רק השתקפות במים, אלא גילוי של העצמי.
שיר יפה, רגיש ומעורר מחשבה. 

סופ"ש רגוע ושקט וחג שמח

שמוליק

 ההשתקפות חושפת פסיפס מורכב ושביר של רגשות מנוגדים,
הכולל עצב ושמחה, צער ותובנה,
לצד מפח נפש ואושר חולף.
בסופו של דבר, המבט המשלים והמודע אל הבבואה
מסמל קבלה עצמית והשלמה עם כל רגעי החיים וגווני הנפש.

נ ה ד ר - חג שמח לכם 

הכותבת מעניקה לעצמה את שלדעתה: "כך אני נראית, כך אני מקרינה, כך אני חשה."

מתוך אגם מדומיין שכולו שלמות, היא שולה הערכה עצמית, שלדעתה, היא בעלת ניגודים. אך לא מוקצנים, לא ענקיים. ניגודים די "נורמטיביים". היפוכים שאינם חריגים.

מעניין ההשוואות: עצב מול שמחה. צער מול תובנה, מפח נפש מול אושר.

עדינות לשמה.

המשפט המסיים הוא מכת המחץ, שורה קצרה המעניקה לשיר את מהות השיר.

לא מושלמת, אך זו אני!!

8 מ-10

.

גלי יקרה

************

הביטה אל תכול מים

בבואתה השתקפה

הביטה אל ליבת שירתה.

בחיק אדוות נתגלתה

התחוורה המציאות

בעומק כנותה

ראתה עצב ושמחה

צער תובנה

וכל האמת שבה

ראתה את עצמה ...

עונג לקריאה יקרה

ערב טוב סופ"ש רגוע

וחג סוכות שמח

ממני עליזה.

שיר יפהפה על התגלות עצמית-על רבדיה הרבים ועל  צעדיה השונים.  עדין. בנגיעות מכחול דקות באה המשוררת פנים אל פנים עם עצמה.

אהבתי. מאד.