(הפסקת אש)* / נסיוני ** /

בשאלת השאלות האנושית - מי אני?

השיר הראשון והתיחסותו הניגודית לשירה של רחל [רק על עצמי] מבטא היטב את הפער הענק בין שתי המשוררות ואולי גם פערי זמן, היסטוריה, השפעות תרבותיות ואמונות.

ה-הייקו [ביפן נוהגים גם לכתוב הייקו בשורה או בטור אנכי] מעלה את סוגיית העצמאות הרוחנית, ושני השירים הבאים אח"כ הינם התלבטות פואטית מהמדרגה הראשונה. האם "אני" חומרי היצירה שלי, השירה? ואם "מיטב השיר כזבו" ברור מדוע דמי מזייף. לא יכולתי שלא לשמוע את הפסוק המקראי: כי הדם הוא הנפש, הוא "האמת" הוא החיים. המשמעות הזו צצה במלוא כוחה בשיר הרביעי בו שאלת החשיפה - של הדם, של הנפש, של האמת נבדקת עד תומה באמצעות ההידהוד/החרוז  - לעיני כל -מרכול.

חזרנו אל הבית הראשון, הלעומתי לשירת רחל.  אצל רחל אגב, מי הוא אותו שפועל במסתורין - "כל אורחותיי היליז והדמיע" של מי "יד הענקים" ואיך בכלל הגיעה לחופי הפלא?
לי נדמה שיש בסדרה הזו תשובה ממשית - הדם/הנפש.

ולא התיחסתי אל שם השיר "הפסקת אש", שעל אף ההערה בשולי השירים, מושכת משמעויות רבות גם מהמושג עצמו וגם מהמציאות שלנו. לפי השיר, ישנה רדוקציה ממשית במשמעות התרבותית[קונוטטיבית] למלחמה פנימית. בין הדם לבין "אני".

.

אאל"ט, רחל הייתה חברה בקבוצת דגניה, ממנה 

סולקה כשהתגלתה מחלת השחפת. עוד לפני כן,

היא הייתה באזור [הכינרת], כי אהבה אותו. 

כך הגיעה אל "חופי הפלא" - שני שירים שלה

(לא הלחן: מילותיהם) מתנגנים אצלי כשאני

חושבת על כך: "שם הרי גולן" ו-"ואולי". יש

עוד, אבל אלה - מייד. 

אשר ל-"יד ענקים" - למיטב הבנתי, הגורל (למיטב הבנתי).

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, אריק. 

רבקה

---

יופי של קטעים! ומגוונים כל כך!

ה״טיסה״ משירה הנפלא של המשוררת רחל, לחלל האישי והמאתגר מוצלחת ביותר. והקטעים הקצרים שלאחריו חושפים טפח ומכסים טפחיים!

מאד אהבתי!!!

.

הו. 

אני שמחה מאוד-מאוד עם תגובתך, BB. 

תודה רבה-רבה לך! <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

בארבעת השירים יש תחושה חזקה של חשיפה פנימית וחיפוש אחר זהות אמיתית. מרגש במיוחד  המתח בין הרצון לפרוק את המשא לבין הקושי לומר בקול את מה שמסתתר בפנים. הכתיבה שלך נעה בין הסתרה לגילוי, בין „כן/לא” לבין הכמיהה להיות פשוט אני. יש כאן כנות אמיצה, רגישה ולא מתייפייפת.

חג שמח ושבת שלום

שמוליק

.

ברשותך ובדחילו ורחימו, שמואל: 

העליתי ארבעה (4) קטעים-"שירים" . 

<נא לחייך>

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה! <לב>

המשך חג שמח ושבת שלום. 

רבקה

---

רבקה יקרה 

בכותרת קראתי : (הַפְסָקַת אֵשׁ) * / נִסְיוֹנִי **

מכאן הטעות שלי שחשבתי שזה שני שירים.

על כל פנים , תיקנתי את המספר אך התגובה שלי התייחסה לכל ארבעת השירים 

חג שמח ושבת שלום

שמוליק

על הכתיבה שלך את כותבת, עומדת על קנקנה במפורש, ויודעת מה היא כתיבתך כיום. זאת בשונה מכתיבתך כילדה שהייתה אינטימית יותר, חושפנית, ורגשית. 

כיום את מחפשת את הקול החדש שיצרו בך חייך, לא בהכרח רוצה לומר את האמת, ובוודאי שלא להיחשף בפנינו הקוראים. 

לזה את קוראת: הפסקת אש. די לך מאש הרגשות והחשיפה. גם ניסיוני את מכנה זאת, לאו דווקא שתעבדי שיר זה מחדש, אלא התשובה מצויה בשיר הראשון שלך: באותם גישושים למציאת הקול הפנימי המדויק שלך נכון לעכשיו. 

.

ברשותך, גליתי: 

הפסקת אש = בלי פוליטיקה ובלי פילוסופיה 

(הטקסטים שהעליתי).

אלא מה - הכוונות שלי שוליות ביותר. קריאת

הקורא.ים קובעת. 

תודה רבה-גדולה על קריאה+תגובה, 

ותודה ענקית על הבית, גליתי יקיקתי האהובה. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

ואת צודקת לחלוטין - ברגע שהשיר שלך פורסם הוא נתון לאינטפרטציה של הקוראים. בין אם הבינו למה התכוונת ובין אם לא. 

זה קרה לי בכמה מהשירים שפרסמתי כאן לאחרונה, ועמד לי על קצה ה... מקלדת להסביר למה התכוונתי (בעיקר כשלא ירדו לסוף דעתי). אבל עצרתי בעד עצמי. מה זה משנה מה אני התכוונתי, וכל מה שהובן מהשיר זה מצוין. 

ולגבי הבית הזה, בו מתגוררים אנשים ומילים: 

אני רק רכשתי מגרש ריק, את עצמך בנית עליו בית. זה בזכותך, ובזכות חבריך. 

אוהבת אותך מאוד מאוד ואת יקרה לליבי! 

גלי

.

רוחב-לב כמו שלך - הו-ו-ו !!

תודה רבה שוב, באמת-באמת, 

ותודה מיוחדת על הדו-שיח הזה, גליתי. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, האם באמת כבר מאוחר?

פעם כשהיית ילדה, הכל היה פשוט אולי היה עולמך צר כעולם נמלה

אבל אז לא היה עולמך זר...

כבר פרקת את משאך, האם הגב עוד זוכר את משקלו?

ומחשבותיך העירומות, האם זוכרות הן את הסיפור ואת רצונותיו?

אולי הכל בסדר וזה לא מאוחר לתרגל כתב אינטימי חדש.

אבל, אבל את חוששת לחשוף ולהחשף, 

את מנסה להסתיר את האמת, 

אגלה לך סוד - הדם בורידים לא מזייף

הוא משך בחוטים ומרקיד את הבובה.

שבת שלום רבקתי היקרה

חיבוק חם ואוהב לחג שמח.

.

בדם בוורידים לא מזייף. 

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה. 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה+תגובה. 

שבת נעימה, מיטיבה, והמשך חג שמח. 

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה הקטנה

---

שיר 1 מדבר על תחושת קטנות ואפסות מול העולם הזר, ועל המעבר שלך מילדות בוגרת ותמימה לחיים של חיפוש עצמי וגעגוע תמידי שלא נרגע.

שיר 2  מדבר על אובדן השליטה והזהות. את מרגישה שמפעילים אותך מבחוץ ותוהה מתי  באמת היית עצמך

שיר 3  מדבר על עייפות נפשית ופיזית. הגוף שלך כבר עייף ומבקש  להפסיק להתעקש על האמת הקשה כדי להקל על עצמך

שיר 4  מדבר על ההתנגדות להפיכת הרגשות לסחורה. את מסרבת לחשוף את עולמך הפנימי לכולם, כי את לא מוצר למכירה בשוק.
כתיבה לעילא - שבטובה וחג שמח

.

וואו. 

תגובה כזאת, ניתוח כזה - וואו. 

תודה רבה-גדולה על קריאה+תגובה, אביה 

אהובה! <לב>

שבת שלום ומיטיבה והמשך חג שמח. 

שלך, 

רבקה

---

הראשון: משעשע, מקבלת בהשלמה: כמו רחל על עצמך לספר לא ידעת והיום כבר מאוחר לתרגל כתב אינטימי כפי שכתבת כשהיית ילדה וזה המחיר ואלה חייך.

שנ: בובה על חוט ואת שואלת אם כן או לא וממתי את בובה.

שלישי: דמך המזוייף כמו אומר ל די עם  האמת.                                                                                                                 

הרביעי: חד ומשעשע: אמרו לשם מה חשיפה לעיני כול, כי את לא מרכול.                                                    

תודה רבה לך רבקה יקרה, חג שמח ומיטיב.                                                                                                                                          

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה,

וחג שמח ומיטיב, דני יקר. <לב>

רבקה

---

ארבעה קצרים

חושפים רגשות

ותחושות פנימיות

בפתיחות ...

נוגעים בעייפות,

געגוע, כמיהה ...

את כבר לא כותבת בכתב אינטימי

כפי שעשית בילדותך ...

אלה הם החיים ...

תודה לשירתך רבקה

שבוע של שגרה מבורכת

עליזה.

.

תודה!

שבוע של שגרה מבורכת, מיטיבה, עליזה. <לב>

רבקה

---