בְּאֵדֵי הַשִּׁכָּרוֹן הַמָּתוֹק

בְּאֵדֵי הַשִּׁכָּרוֹן הַמָּתוֹק
 

נוֹסֶקֶת גָּבוֹהַּ אֶל מְחוֹז הַהֲזָיוֹת, אֶל עוֹלָם קָסוּם וּמְיֻחָד,

שָׁם חֲדָרִים מְבֻשָּׂמִים בְּנִיחוֹחוֹת מַדְהִימִים, מִקְטָף שֶׁל אֹשֶׁר מְזֻקָּק.

כְּמוֹ קוֹקְטֵיל נָדִיר, יָקָר מִן הַמְּצִיאוּת, מִתְעַרְבְּבִים הָרְגָשׁוֹת,

וַאֲנִי מִתְעַנֶּגֶת מֵהֶם בְּכָל חוּשׁัי, בְּחִילּוּפֵי הַתְּחוּשׁוֹת.
 

חָשָׁה אֶת עַצְמִי מְרַחֶפֶת, נִשֵּׂאת עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן,

רַגְלַי כְּמוֹ מְסָרְבוֹת לָגַעַת בָּאֲדָמָה, נְטוּלוֹת כֹּחַ הַכְּבִידָה.

מְרַחֶפֶת נִיחָה, גּוּפִי נַעֲשָׂה קַל כְּנוֹצָה,

וּבְחָזִי הָרוֹגֵשׁ וְהַהוֹמֶה – מְחוֹל סְעָרָה עֲדִינָה נִחוּתָה.
 

פַּרְפַּרִים קְטַנִּים וּצְבוּעוֹנִיִּים מִסְתַּחְרְרִים בְּתוֹכִי,

זוֹרְמִים כְּזֶרֶם חַם לְעֵבֶר אֵיבָרַי הָרְגִישִׁים, הַכְּמוּסִים.

הֵם נוֹשְׂאִים אוֹתִי מַעְלָה מַעְלָה, אֶל עָבְרֵי רְקִיעֵי הָאַהֲבָה,

אֶל מְחוֹזוֹת הָעֹנֶג הַמְּיֻחָלִים, בְּתוֹך

אֵדֵי שִׁכָּרוֹן מִתְפָּרְצִים.
 

וְהִנֵּה הוּא מַגִּיעַ – הִנֵּה הוּא מוֹפִיעַ בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ,

מַבָּטַי הַצְּמֵאִים יִגְמְעוּהוּ, לֹא יַשִּׂיגוּ קֵץ לַתַּאֲוָה.

וְהִנֵּה הוּא נִצָּב, יְפֵה תֹּאַר וְאֵיבָרִים, מַרְהִיב בְּיָפְיוֹ,

עָדִין אַךְ חָזָק, מְבֻשָּׂם בְּנִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר – כְּרֵיחַ הַסְּתָיו.
 

נִיצֶבֶת מוּלוֹ, כֻּלִּי צִפִּיָּה וּכְמִיהָה,

מְחַכָּה לַחִבּוּק הָעוֹטֵף, לַנְּשִׁיקָה הַלּוֹהֶטֶת, לַלְּחִישָׁה.

מִתְרַגֶּשֶׁת כְּיַלְדָּה הַפּוֹסַעַת לָרִאשׁוֹנָה בְּגַן הַקְּסָמִים,

הָאֲוִיר בֵּינֵנוּ סָפוּג בְּיַיִן, מָלֵא בְּסוֹדוֹת נֶעֱלָמִים.
 

הָאַטְמוֹסְפֵרָה מַשְׁרָה שִׁכְרוּת מְתוּקָה וּמְסַחְרֶרֶת,

וְהַלֵּב הוֹמֶה, פּוֹעֵם בְּקֶצֶב פִּרְאִי וּמָהִיר.

הַאִם אַתָּה חָשׁ אֶת נְשִׁימוֹתַי הַקְּטוּעוֹת, הַחַמּוֹת?

הַאִם פָּנֶיךָ, הַנָּחוֹת על חָזִי, שׁוֹמְעוֹת אֶת הַשִּׁיר?
 

הַאִם תָּחוּשׁ אֶת פְּעִימוֹת לִבִּי וְחֻמּוֹ שֶׁל עוֹרִי הַנִּרְעָשׁ?

הַאִם תִּתְקָרֵב עוֹד קְצָת, תִּלְפֹּת אֶת יָדִי בְּמַגָּע מְקֻדָּשׁ?

וְאַחֲרֵי כֵן – אַט אַט, בַּחֲשֵׁכָה הַלּוֹהֶטֶת מִסָּבִיב...

הַאִם תִּסְחַף אוֹתִי אֵלֶיךָ?... הַאִם נַבְעִיר אֶת הָאָבִיב?

נָסַקְתִּי גָּבוֹהַּ, הַרְחֵק מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַיּוֹמְיוּם, אֶל מְחוֹז הֲזָיוֹת מְבֻשָּׂם שֶׁבּוֹ הַזְּמַן עָמַד מִלֶּכֶת. הָאֲוִיר הָיָה סָפוּג בְּנִיחוֹחוֹת יְקָרִים וּנְדִירִים, קוֹקְטֵיל מְשַׁכֵּר שֶׁהֵעִיר בִּי כָּל חֵלֶק וְחֵלֶק, עַד שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ רַגְלַי מְסָרְבוֹת לָגַעַת עוֹד בָּאֲדָמָה. גּוּפִי נַעֲשָׂה קַל, מְרַחֵף בְּנִיחוּתָא, וּבְתוֹךְ חָזִי הָרוֹגֵשׁ הִתְעוֹרְרוּ פַּרְפַּרִים זְעִירִים שֶׁהִסְתַּחְרְרוּ וְזָרְמוּ כְּנַחְלֵי אֵשׁ עֲדִינָה אֶל כָּל הָאֵיבָרִים הָרְגִישִׁים מִכְּבָר, נוֹשְׂאִים אוֹתִי מַעְלָה אֶל רְקִיעֵי עֹנֶג כְּמוּסִים.

וְאָז, מִתּוֹךְ אֵדֵי הַשִּׁכָּרוֹן, הוּא הוֹפִיעַ. יְפֵה תֹּאַר, עָדִין וְחָזָק כְּאַחַד, נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶת הַנִּיחוֹחַ הַמִּסְתּוֹרִי וְהָעָמֹק שֶׁל יְמֵי הַסְּתָיו. מַבָּטַי גָּמְעוּ אֶת דְּמוּתוֹ בִּצְמָאוֹן, וַאֲנִי נִצַּבְתִּי מוּלוֹ כְּיַלְדָּה הַמַּמְתִּינָה לַמַּעֲשֶׂה הַמְּכֻשָּׁף – לַחִבּוּק הָעוֹטֵף, לַנְּשִׁיקָה, לַלְּחִישָׁה הַקְּרוֹבָה. הָאֲוִיר בֵּינֵנוּ הָפַךְ סָפוּג יַיִן, מַשְׁרֶה שִׁכְרוּת מְתוּקָה, וְלִבִּי הָפַךְ לְתוֹף הַפּוֹעֵם בְּקֶצֶב פִּרְאִי. כְּשֶׁפָּנָיו נָחוּ עַל חָזִי, הַנְּשִימוֹת הָפְכוּ קְטוּעוֹת וַחֲמִימוֹת; שָׁאַלְתִּי בִּדְמָמָה אִם גַּם הוּא חָשׁ אֶת הַסְּעָרָה, אִם יִתְקָרֵב עוֹד, יִלְפֹּת אֶת יָדִי בְּרֹךְ, וְאַט אַט יוֹלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל הַחֲשֵׁכָה הַלּוֹהֶתֶת שֶׁבָּהּ נַבְעִיר אֶת הָאָבִיב מֵחָדָשׁ.
~