אני צובע את יופיה

אתה צובע את יופיה איך שזה עולה לך במוח ובדמיון גם אם היא מתקוממת מכך. תודה רבה לך אודי היקר, שבוע טוב. כל אחד יש לו לא רק את הרגשות שלו, גם את דמיונו. זה לא מחייב שתהיה הסכמה. 

המאבק הזה בין מי שהיא באמת לבין איך שהיא נצבעת בדמיון שלך,
ועוד על הבוקר עם הקפה...
תיאור מושלם של הפער בין המציאות לפנטזיה שכולנו חווים באהבה
יומקסים

אודי יקר,

שיר קטן ומדויק שמצליח ללכוד את הרגע שבו המציאות והדמיון מתערבבים. אהבתי במיוחד את ההודאה הכנה: אתה לא רק רואה את יופייה, אלא גם צובע אותו בצבעי התודעה והדמיון שלך. הסיום על ספל הקפה, בבוקרו של יום, מעניק לשיר אינטימיות נפלאה , כאילו כל העולם מצטמצם לרגע אחד של יופי, מחשבה ורגש. יפה מאוד.

שבוע טוב ושקט

שמוליק