... אז מה היה?

כרגיל, אני מעדיף את הגרסה השבורה, השלישית זו שמצביעה של התפרקות העולם.

רעיון מגניב ; לכתוב שיר בשלוש חלופות.

אוהבת את כולן . מי מתחברת לקיטוע, אבל מודה שלא כ״כ מבינה את המשמעות של הקיטוע הספציפי של השורות.

המבנה הוא העושה את ההבדל בהתייחסות לדברים. הראשון בהיר ומסכם. השני בעיני, מותיר מקום להמשכיות ולתהיות מה אולי כן ברור לך. והשלישי המרוסק -  מהסס ומורה על שבר פנימי. 

מטלטל ורגיש: עדיין לא ברור לך אם היה או עדיין ראשך או ליבך לאור תחושותיך כל השנים. הויראציה הראשונה  נראית לי. תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב ומיטיב.

רבקה יקרה,

שלוש הווריאציות מצליחות לקחת את אותה התלבטות פנימית ולהאיר אותה בכל פעם מזווית אחרת. הראשונה מדגישה את הקרע בין הראש ללב, השנייה זורמת כמחשבה אחת רצופה, והשלישית שוברת את המילים עצמן , וכך גם את הוודאות. אהבתי במיוחד כיצד העיצוב הופך לחלק מהמשמעות: לא רק מה היה, אלא גם הקושי לדעת מה עוד קיים – בזיכרון, בלב או במציאות. כתיבה מינימליסטית, חכמה ומעוררת מחשבה.

ערב טוב ושקט

שמוליק

שלוש צורות, שלש תבניות ועם המבנה המשתנה

משתנה גם הדרך בה אני כקוראת מתייחסת למילים.

אני מודה כי

כשהגעתי לקטע השלישי - שבתי וקראתי את המילים

למרות שידעתי אותן על בוריין. 

כנראה הקיטוע גרם לי להתייחס אליהן אחרת.

ביחוד אל הלב השבור בסוף

ובלי קשר , פשוט אסוציאציה 

היה או לא היה, ישנם לילות כאלה...

כך שר לי אריק לביא.

 הקונפליקט הנצחי בין המחשבה לרגש והניסיון להבין אם משהו כבר שייך לעבר או עדיין נוכח בהווה, מועברים בצורה פשוט מהפנטת.

המבנה של שלוש הווריאציות נפלא בעיניי – השינוי הויזואלי והאופן שבו המילים ממש נשברות ומקוטעות בווריאציה האחרונה מעבירים בצורה פיזית ומוחשית את תחושת הלב השבור והמחשבה המפוזרת. כתיבה חכמה, נוגעת ומרגשת מאוד. תודה על השיתוף
יומחבק