אם כל השפות

חייב לומר שגם המבנה שלה, תבנית החריזה - ממש עפ"י כללי הסונטה הפטררקית.

וכמו כל סונטה ראוייה יש מעבר תימטי בין הקוורטט לבין הטרצט.

אם הקוורטט מציג את "אם כל השפות" שהיא המוזיקה, הנמצאת בין המלים ופועלת עפ"י חוקיות כתב התווים, הרי הטרצט מציג את היסוד היותר רחב ומלא - "החיים".

אז המוזיקה היא הבסיס האובייקטיבי, הנצחי מאחורי כל שפה [אני מניח שגם שפות לא אנושיות, לא מילויות או ווקאליות], האדם והעולם משתמשים בה או היא נהגית דרך פעולותיהם, רגשותיהם.

שיר כזה מזכיר לי הבסיס האידיאולוגי-הפילוסופי של רודולף שטיינר שנשען כמובן על פיתגורס, מוזיקת הספירות וראיית העולם כהרמוניה צלילית.

ראשית, סונטה מורכבת מאוקטבה (X8) המתחלקת לשתי קוורטות (4X2) וססטינה (X6) המתחלקת לשתי טרצות (3X2). אבל לעניות ידיעתי מבנה החריזה והמשקל קשוחים למדי, ואילו כאן החריזה חופשית ולא מלאה ויש שורות שלא מתחרזות. אמנם, יש חלוקה תמטית (שאלה-תשובה) בין האוקטבה לססטינה, אבל לדעתי זה עדיין לא יוצר מבנה של סונטה.

נשמעתי קצת כמו מורה בשיעור ספרות לכיתה ו', אז סליחה.

אבל שומרת על הבסיס החשוב ביותר - חריזה ותמטיקה. שאר החלקים הפרוזודיים... נדמה לי שמותר מאות שנים אחרי פטררקה קצת להיות אחרים ועדיין בתוך התבנית.

מוסיקה! אין כמו סירה לרווחת הנפש. אין כמוסיקה כמרפא לפצעי הרוח. 

יפה כתבת. נאה תיארת.

הכותרת: אם כל השפות, מכוונת אל ראייה גלובלית, אוניברסלית. אל אותה שפה רגשית המצויה בשקט שבין המילים. עצם השימוש במילה: "שקט", העביר את הנועם שברגש, כיוון אל החיובי ולא אל הרגשות השליליים שגם הם מצויים באדם כמובן. 

אמנם את מציינת את אוקטובת התווים, אך זהו מנעד רגשי ולאו דווקא מוסיקלי. ומעל לכל, מצוי המנצח על האורקסטרה של החיים (על הטוב ועל הרע שבהם) - וזהו המאסטרו... גורל.  

המנגינה ממלאת כל לב אנוש בגאווה והחיים לטוב ולרע והגורל קבע. תודה רבה לך נורית היקרה, יום טוב.

תודה רבה 

שיר יפיפה, אהבתי

מוסיקה היא אם כל השפות בעולם.

ביום של שמחה וביום של עצב המוסיקה מנחמת ומביאה הרמוניה בלב כל אדם.

לימים של נחמה,

תודה רבה