הכנות לא מקשה עלי

.

זאת בעיה, דני, ידיד יקר. 

בעיה - כי אנשים פתוחים אומרים  ה כ ו ל, גם

מה שלא ימצא חן בעיני הזולת, השני. 

הכנות לא מקשה עליהם. להיפך. 

אולי כנותם מקשה עליך, כשאתה מקבל "בום!"

מהם.

ואולי כנותך-שלך מקשה עליהם, כשהם מקבלים 

"בום!" ממך. 

אגב: ה-"בום!" לא יוצא בכוונה - ה"בום!" הוא

משהו שפוגע בזולת בלי שידענו שהוא יפגע בו. 

אלה אנחנו. כאלה אנחנו, אני, אתה, הוא, היא, הם.

תודה רבה על שירך ובוקר טוב ומיטיב לך. <לב>

רבקה

---

דני היקר,
שירך נוגע בפשטותו ובכנות שבו. יש בו אמירה אמיצה על החשיבות להיות נאמן לעצמך, גם בשירה וגם במפגש עם הזולת. אהבתי במיוחד את ההבחנה בין אנשים פתוחים, שמביטים על האדם בגובה העיניים, לבין אלה שבוחרים בעוקצנות ובביקורת ומקשים על הקשר.

הכנות, כפי שאתה מציג אותה, אינה חולשה אלא כוח , היכולת להביט בעצמך ובאחרים ללא מסכות, ולדבר מן הלב.
שיר קצר, ישיר ואמיתי, ובעיקר כזה שמשאיר אחריו מחשבה.

יישר כוח, חבר יקר! 

יום טוב ושקט

שמוליק

 השיר הזה מעביר מסר חזק על העוצמה שיש בכנות, אבל גם על הפגיעות שבאה איתה.
אהבתי במיוחד את הביטוי "בגובה החיים" – הוא מתאר בצורה מושלמת את המרחב הבטוח שאנחנו צריכים כדי להיות פשוט מי שאנחנו.
הניגוד שיצרת בסוף בין האנשים הפתוחים לאלה שמנסים לחבל רק מדגיש כמה כנות היא מתנה שלא כולם מסוגלים להכיל,
ודווקא בגלל זה היא כל כך יקרת ערך. מילים יפות וחשובות מאוד, תודה על השיתוף
יומחבק

כמה כאב נובע משירך, הפשוט לכאורה, אך לא כל כך פשוט. כי מבין השיטין נושב הכאב שבפגיעה מאחרים, שאינם כנים-ובזיוף שבהם-פוגעים בך.

לבל תדע עוד פגיעה, דני יקר.