מכתבים פרומים

עליזה יקרה,
שירך נוגע בלב בעדינות של מכתב ישן שנשלף ממגירה נשכחת. יש בו קסם נוסטלגי של נייר מצהיב, ריח פרדסים ואהבה תמימה, ובעיקר התחושה שהזמן אמנם מכסה את הזיכרונות  אבל אינו מצליח למחוק אותם.

אהבתי במיוחד את הרעיון של „פרמתי מכתבים אגודים בסרט אדום” , כאילו פתיחת המכתבים היא פתיחת דלת לעולם שהיה, לרגעים אינטימיים ולרגשות שהמתינו שנים שמישהו יגלה אותם מחדש.
שיר קצר, עדין ומלא געגוע, שמוכיח שלפעמים דווקא פיסת נייר קרועה יודעת לספר סיפור שלם. 

יום טוב ושקט

שמוליק