אָנוּ נִזְכָּרִים בִּרְגָעִים🌹🌹🌹

יפה ומרגש: השנים דוהרות לאט והזמן ממשיך לנדוד אך רגע אחד של אהבה יכול להיות איתנו עוד וכשיום אחד הכול יחלוף, והשנים ישקעו בעבק, לא נזכור כמה זמן חיינו, נזכור בשביל מה הלב דלק... תודה רבה לך שמוליק יקר, יום טוב. יפה כתבת.

דני יקר,

תודה רבה על המילים החמות ועל הקריאה הקשובה. שמח שהשיר והרעיון שבו נגעו בך. לפעמים באמת רגע אחד של אהבה אומר יותר משנים שלמות.

סופ״ש רגוע ומבורך לך.

שמוליק

היכן נטועים הזיכרונות, האם בלבנו או במחשבתנו/במוחנו? 

הלב לעתים שוכח, אתה כותב ומכוון בעיקר לחוויות שהכאיבו מעט, אך בחלוף השנים האדם זוכר גם את אותה חוויה באופן מרוכך יותר כמעט ללא תחושת הפגיעה. 

גלי יקרה,

תודה על תגובה מעמיקה ומדויקת. בעיניי הזיכרון נמצא גם בלב וגם במחשבה, אבל עם השנים הוא משתנה: הכאב מתרכך, בעוד שהמשמעות והרגש של הרגע יכולים להישאר. אולי זו אחת המתנות של הזמן — הוא אינו מוחק את הזיכרון, אלא מלמד אותנו לחיות איתו אחרת.

סופ״ש רגוע ושקט 

שמוליק

אני מקווה שתוצאות הבדיקה טובות ואתה בטוב. 

ניגון החיים

בנוי לתפארת

תודה

יצחק יקר,

תודה רבה על המילים היפות. שמח שהרגשת את ״ניגון החיים״ שבשיר — אותם רגעים קטנים שנשארים איתנו הרבה אחרי שהזמן חולף. ריגשת אותי בתגובתך.

סופ״ש רגוע ונעים 

שמוליק

.

יפה!

והציטוט להשראת השיר - וואו!

ברשותך ובדחילו ורחימו: 

לקריאתי, להבנָתי, השורה האחרונה צ"ל (סליחה,

בלי ניקוד): "למי שאנחנו"

אני יודעת: זה לא מתחרז עם "רגעים" - 

ז"א: התיקון אמור להתחיל עוד בשורה בקודמת. 

תודה רבה-רבה ורק טוב, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

תודה על תגובתך ועל הקריאה הקשובה.
השיר נולד מתוך המחשבה שהחיים אינם נמדדים רק במספר הימים והשנים, אלא ברגעים שנחרטים בנו ונשארים איתנו.

בחרתי לסיים ב״שהפכו אותנו לאנשים״ ולא ב״למי שאנחנו״, משום שבעיניי המילה „אנשים” רחבה ועוצמתית יותר. היא אינה מדברת רק על הזהות האישית שלנו, אלא על הדרך שבה הרגעים שחווינו עיצבו אותנו כבני אדם — ברגישות, באהבה, בזיכרון וביכולת להרגיש.

תודה לך על המילים ועל כך שהרגשת את הרגעים שבין השורות.

סופ״ש רגוע ונעים 

שמוליק

שיר בהשראת משפט
אנו נוטים לשכוח את שגרת הימים והשנים, אך הרגעים האנושיים הקטנים –
כמו מבט, חיוך, חיבוק, ריח או מילה טובה – נחרתים בלב לתמיד.

 ערך החיים אינו נמדד באורך שלהם , אלא בחוויות האהבה והקרבה שגרמו ללב שלנו לפעום ולהתרגש.

אותם רגעים קטנים ומשמעותיים הם אלו שמעצבים את מי שאנחנו והופכים אותנו לבני אדם.
​​​​​​​מקסים ונפלא

אביה יקרה,

תודה על תגובה כל כך מעמיקה ורגישה. היטבת לזקק את הרעיון שבשיר, שהרגעים הקטנים הם בסופו של דבר אלה שנותנים לחיים את משמעותם והופכים אותנו לאנשים. שמח מאוד שהשיר נגע בך, ותודה על המילים החמות.

סופ״ש רגוע ונעים 

שמוליק 

וכמובן, מהפרט אל הכלל - מהו הזיכרון, מהי תרבות, מהי היסטוריה?

מה אנחנו בוחרים לזכור ומה מעדיפים לשכוח.

כמה עצובה הנוסטלגיה  ומלאת רוך בשירך , שמוליק היקר.

היא ממש הרטיטה את הלב.