סיפור קצר / מיקרו-טקסט / 4 /

רבקה יקרה,

מיקרו־טקסט מרתק, רב־שכבות ונוגע ללב, על הזמן החולף, על הפער בין זיכרון למציאות ועל הכמיהה להישאר צעירה ונחשקת בעולם שכבר ממהר הלאה. דליה נעה בין חלומות, החמצה והומור עצמי, עד שהצחוק מתערבב בבכי. הסיום, „יְמֵי הָאֶתְמוֹל”, מזקק בכאב את המאבק בזיכרון ובשכחה. כתיבה אמיצה, חכמה ואנושית, שמשאירה את הקורא עם מחשבות הרבה אחרי הקריאה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

שבת ברוכה ומיטיבה, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

שתי אכזבות גדולות בחייה של דליה - הפרידה מנמרוד והאכזבה מ-אמה שלא תמיד שם עבורה. אולי בדרך כלל לא שם עבורה. כל ניסיון שלה בהמשך להכיר גברים אחרים לא צולח. הם עצמם לא שתים לב אליה, והיא מצידה לא מצליחה לשכוח את נמרוד ומחפשת את דמותו בגל אחד ואחד. כך היא נשארת בבדידותה, בורחת אל הסמרטפון ואל הטלוויזיה, ובעיקר אל השכחה-זו דרך ההתמודדות שלה. 

מכאיב מאוד הסיפור הזה. 

.

שבת שלום ומיטיבה, גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

.

שבת שלום ומיטיבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

מטלטל, רגיש: תחושות קשות אופפות את דליה, אולי עברה תקופה קשה בחייה או שמא החיים שלה קשים והיא מוציאה על הסובבים כאשר הם לא אשמים אותה ואף לא טורחת לבקר את ביתה וביתה לא מצליחה להבין פשר הדבר. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה. הסוף עם ימי האתמול לא ברור. לא ברור אם שייך לשיר או שמא שיר נפרד.

.

המשך שבת מיטיבה, דני יקר. 

הבנתי את שאלתך. כן-ו-לא? 

רק טוב! <לב>

רבקה

---

דליה טיפוס מריר ומאוכזב

 כועסת על אימה

והתעלמותה ממנה

על הפרידה מנמרוד..

בכללית מאוכזבת מכל הגברים

מעצמה ומהחיים 

מוצאת עצמה מדליקה טיוי

מתחברת לסמרטפון

ובורחת מהמציאות ...

תודה על הנשלח רבקה

שבוע אור

עליזה.

יש בטקסט הזה קצב מהפנט – המעבר החד בין הניסיון "להתלבש יפה"
 המבטים המנוכרים בבית הקפה, לבין השבר הגדול שמתפרץ בבית בשעה תשע בערב מול המסכים הקרים.
הצעקה של דליה לאימה, הלעג העצמי וההבנה המכאיבה ש"כל הגברים הצעירים קוראים להם נמרוד"
– הכל מנוסח ברגישות קולעת ונוגעת ללב.

הסיום על "שכחה ברוכה" משאיר אנחה עמוקה בלב הקורא. כתיבה יפהפייה, חשופה ואנושית
תודה על היופי - שבוע מבורך לטוב