אמש היה יום ולילה

ניגודים עזים בין היום ללילה. בין אמת לשקר. בין דברים ודאיים לתחושות-בטן המצליחות לקרוא את המציאות לעתים ולחזות אותה. 

תודה כרגיל קולעת למטרה 

נורית היקרה,

שיר שנון, עוקצני ומלא אירוניה, שבו כל ציפייה מתנפצת בתירוץ יצירתי אחר. בהדרגה נבנית תמונה משעשעת־מרירה של הבטחות שלא מתממשות, עד לשורת הסיום החדה, שהופכת את השיר כולו לאמירה נוקבת על האמת והשקר. כתיבה מבריקה עם קריצה מושחזת! 

לילה טוב ושקט

שמוליק

תודה כל כך דייקתה וניסחתה