אוקטובר 1973-2026

מטלטל ורגיש: כאן היו חיים ואין שערי הרחמים להיפתח לנוכח האובדן במלחמת חרבות ברזל ויום כיפור. תודה רבה לך יצחק היקר, יום טוב וסופ"ש טוב. יהי זכרם של הנופלים ברוך ושנדע ימים טובים בלי מלחמות. 

יצחק היקר,

שיר מטלטל ונוקב, המצייר במילים מעטות תמונת אימה של אובדן וחורבן. ״כאן, כאן, היו חיים״ — שורה שמצלצלת כעדות אילמת לעולם שנגדע, ואילו ״אין שערי רחמים להיפתח״ מותיר אותנו מול כאב שאין לו מענה. שיר שמחבר בין אוקטובר 1973 לאוקטובר 2026 ומזכיר לנו כמה עמוק הפצע וכמה יקר ערך כל חיים.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

באומרנו "מלאך", אנו מתכוונים בדרך כלל למלאך הטוב. לכן, אתה מכנה מלאכים אלה: "סומים". משמע איבדו את הדרך אל הטוב, והם חיפשו נתיב. הנתיב שהם סללו עבורנו כאן במדינת ישראל צבוע בשחור. צבע הפלדה המפויחת, צבע המוות והאובדן (עדות, כאן כאן היו חיים). 

היו חיים ואינם עוד. 

כאבך ניבט כאן מן המילים, זעקתך המבקשת להגיע אל השוכן במרומים. אך נראה כי אין שער רחמים.

מעניין שאתה כולל כאן את מלחמת יום הכיפורים, שנת 1973, אך מגיע עד ימינו אנו ולא עוצר ב-2023.

כל השנים הללו (כולל היום, 2026) - מבחינתך, הן שנות העיוורון של מלאכי שמיים, הם זרועים בפלדה מפויחת ובאובדן.