לא נעדר מביתי

דני היקר,
אהבתי את הרעיון היפה שבשירך שהבית אינו רק ארבעה קירות, אלא עולם פנימי שלם שהמילים בונות וממלאות חיים. השירה היא בית לרגשות המשתנים, לעצב ולתסכול כמו גם לשמחה, לצחוק ולהתפעמות מן הטבע. והמוזה, כדרכה, אינה מכירה גבולות או שעות , היא מגיעה בכל מקום שבו הלב פתוח והנפש קשובה. שיר נוגע ללב על הבית שתמיד נושאים בתוכנו, ועל השירה שהיא חלק בלתי נפרד מאיתנו.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

שמוליק

בשירך זה אתה מתאר את שירתך וכיצד היא מושפעת מהלכי הרוח המשתנים שלך, וממה שמתרחש בתוך ביתך פנימה. הן הבית הפיזי והן זה אשר מצוי בנפשך. 

 השורות שלך נוגעות ישר בלב ומראות שהבית האמיתי שלנו נמצא בתוכנו –
במקום שבו המילים נולדות.
היכולת שלך לתת מקום לכל רגש, מהעצב העמוק ועד לצחוק המתפוצץ,
היא כישרון ענק ומתנה מופלאה. תודה על השיתוף המרגש הזה,תמשיך לשורר  את הלב שלך בכל מקום
שבטובה ומחבקת

אני מכיר את זה, רכבת הרים של מצבי רוח והדבר הכי טוב זה לכתוב. כל הכבוד לך 

דני אהוב

אתה מתאר את השפעת הבית ופנימיותו

משפיעים על כתיבתך,

שבת מבורכת-בשורות טובות ושפע בריאוח

בידידות כנה

ממני מרים