חיות או להיות

שופעת תוכניות: את תלכי בין השושנים שצמחו ותזהרי לא להיעקץ. זה נשק רב עוצמה, אף אחד לא יודע. זה סוד. תודה רבה לך דינה היקרה, שבוע טוב.

איזו דרך אחרת לסבתא, ללא "הגבר", ללא הזאב, ללא אלימות. רק נשים, דור לדור יביע אומר.

נרעבתי מהלאטקעס :-)

כמובן איך אפשר להיות בלי לאטקעס חחח 

זרימה אסוציאטיבית הנחתה אותך בכתיבת הקטע הזה. 

תחילתו במשותף בין האדם לבעלי החיים, לרגע צצים איברים לא צפויים כמו הכרס, והציפורניים החדות. ולרגע את כיפה אדומה בדרך אל סבתא במעבה יער החיים. קצת מתגוננת ככל יכולתך. לא בטוח שבננה היא כלי נשק מאוד מאיים, אבל זה מה שיש לך בסלסלת החיים. וסבתא כמובן מתחברת לבישולים מסורתיים מבית. 

כנראה שאת גם רעבה, אז זה הזמן לאכול ארוחת צוהריים. :) בתיאבון! 

אני ככ אוהבת אסצואציות וזה זורם בי כמו מים יום טוב 

גם לך שבוע מצויין זורם ומוצלח 

דינה יקרה,

איזה סיפור אסוציאטיבי, שובב ומלא דמיון! את מפליאה לטוות יחד חיות, בני אדם, זיכרונות ילדות, מאכלים וריחות, והכול בהומור ובקריצת עין. המעברים המפתיעים בין השפמנון לדוד יוסי, הבננה שהופכת לנשק סודי, והגבות שצומחות כמו שיחים יוצרים עולם צבעוני ומשעשע, שבו כל פרט פותח דלת לעוד סיפור. ומתחת לשפע הדימויים מסתתר גם געגוע מתוק לבית, לסבתא, למטעמי הילדות ולחלומות על פריחת הדובדבן. נהניתי מהמסע הפרוע והיצירתי שלך, שמזכיר לנו שלפעמים הגבול בין חיות לבין להיות אנושי דק הרבה יותר משנדמה. כתיבה מלאת חיים, דינה! 

יום טוב ושקט 

שמוליק 

אכן כך . 

אין דבר יותר משמח מללטף בעלי חיים פרוותיים, ביפן הייתי והיא מדהימה, רגל קרושה אני לא מוכן לטעום גם אם ישלמו לי סכום נאה. אין סיכוי!