אחרי שנים בעיר הגדולה היא הבינה שאת השקט שלה היא צריכה לחפש במקום אחר. היא ארזה את הבית לארגזים והמתינה למצוא את המקום שישיב לה את השקט. וכך כמו שדברים קורים בחיים, ההמתנה למצוא מקום אחר, העצימה את הצורך לשנות אוירה. סיגל הגיעה למושב.
הבית שמצאו, נבנה בקצה המזרחי של המושב. כבר בנסיעה הראשונה לראות אותו חצו את המושב ונשמו פנימה את האווירה, הירוק והשקט. הם עצרו בדרך ליד כל שלט של חנויות רהיטים מעץ מלא, בגדי מעצבים ואפילו בית קפה. מהר הבינו שזה הבית שחיפשו לברוח אליו לחיים חדשים. פרקו ארגזים, סידרו רהיטים, הפסנתר השחור הגדול בכניסה, התופים של סיגל שיכניסו לה קצב חדש לסדר היום, פזורים בסלון. תמונות של המשפחה פוזרו בכל פינה והמטבח התמלא סירים, שיהפכו לתחביב חדש עד לטיול הארוך עם הכלב.
אחרי סידור הבית הגיעה ההכרות עם השכנים. סיגל עוד לא הרגישה בבית, אבל הרגישה נינוחה וסיפרה לחברות שהיא בינתיים בקייטנה. הבקרים התחילו בקפה אצל השכנים ובישול צהריים לילדה, מוזיקה ברקע והרבה סידורים של התארגנות.
בערב שכל המשפחה כבר בבית והיום עומד להסתיים, היא יוצאת לרחוב שממול. באחד מהטיולים לשכנים ראתה שיח של זוטה לבנה, המפגש עם השיח שאותו הכירה מהספרות המקצועית, ריגש אותה מאד. כשגרה בעיר לא חשבה אף פעם לקטוף את התה, ברור היה שתה קונים בסופר. סיגל קטפה מספר גבעולים והטקס הפך לחלק מחייה ומהשקט שלה.
השיח הלא גבוה, מלא ענפים בשרניים. סיגל קוטפת מספר גבעולים מידי ערב, החזרה הביתה מלווה בארומה של הגבעולים התלושים. ארומה חדה שכל משב רוח בדרך הביתה, מחדיר ריח חריף לאפה. היא כבר רואה את עצמה מכורבלת על הספה עם הכוס החמה.
בבית היא שוטפת את הענפים והעלים בהקפדה, לא רק היא מטיילת עם הכלב מידי יום ליד השיח.
סיגל תוציא סיר בישול קטן, לרב הוא יהיה כבר מוכן על הכיריים. תמלא מים ותכניס את הענפים. עד שירתחו המים היא תוציא את הקומקום שרכשה במיוחד לטקס החדש בחייה. הקומקום מנירוסטה עם מסננת שנשלפת מתוכו. הבית מתמלא בריח הזוטה וכשהמים רותחים, היא שופכת אותם לקומקום, המים כבר נצבעו בצבע העלים והריח שחודר לאפה בזמן המזיגה מעודן בהרבה מריח הקטיפה. אחר כך היא מכניסה את העלים עצמם למסננת.
הקומקום נלקח עם הכוסות המרוקאיות לשולחן הנמוך בסלון. ליד החלון הגדול שצופה לגינה הפורחת, היא מוזגת כוס ראשונה, הגרון ואחר כך הגוף כולו מתחמם, האף אוהב את הריח הנעים, שלא הריח בעיר הגדולה והשקט שלה מהול בריח התה. כל ערב היא יותר ויותר בביתה החדש במושב.
סיגל החליטה להכיר את המושב ואת שכניה, כך חשבה, תרגיש יותר שייכת. היא מחייכת לכל שכן שמגיע למכולת במושב, אומרת שלום לכל מי שחולף על פניה בטיולים עם הכלב. בוקר אחד בטיול שיגרתי לא פגשה איש בדרכה והחליטה להמשיך בטיול. מלבד העובדה שהיה זה יום נעים לטיול, ידעה שבתה הולכת לחברה אחרי הלימודים ושאין טעם לבשל צהריים. השעה הפנויה נוצלה לטיול ארוך ומקיף במושב. היא גילתה רחובות חדשים אך לא ידעה את שמותיהם. אחד השכנים הסביר לה, שלא תלו שלטים עם שמות הרחובות כי כולם פה מכירים את כולם המושב קטן ואין צורך בכך. היא מצאה שבילים שמחברים בין הרחובות ועוברים בין הבתים. נראה היה לה שלא היא זו שהתעייפה מהטיול היה זה הכלב שעצר כל רגע להריח כאילו הוא נח בכל פינה אפשרית.
כשיצאה מהשביל שקירותיו מכוסים פסיפלורה מטפסת, שלא מאפשרת להציץ לחצרות ראתה שלט צבעוני "פרפרים במושב" אולי עוד חנות בחצר בית במושב חשבה והסתקרנה. יחד עם הכלב הציצה בשער הבית, מאחר ולא ראתה איש בחצר או בחלון צלצלה באינטרקום. "בוקר טוב, הזמנת להיום" ענה קול אישה עמוק וצרוד, "לא אני חדשה במושב וחשבתי שיש לכם חנות בבית" ענתה סיגל נרגשת להכיר עוד שכנה. "זו לא חנות, חמודה זה השכרת חדרים לשעות היום, מתי שתרצי עם תצטרכי" אמרה השכנה וסיימה את ההכרות.
סיגל חזרה לביתה מהרהרת במקום החדש שהכירה. טקס התה של אותו הערב היה איטי במיוחד, סיגל לא התרכזה בתה, במקום חשבה על "פרפרים במושב" מי בא לשם? מי משתמש במקום כזה? כמה חדרים יש לה? וכך עלו השאלות בקצב לגימות התה האיטיות של הערב.
למחרת זכה הכלב לעוד טיול ארוך, הפעם נכנסה לרחוב מהכיוון השני. למרות שידעה שלא עוקבים אחריה החליטה לא לעורר חשד. מכונית לבנה חנתה מול הכניסה אך לא היה איש באזור היא צעדה לאט לאט שמחה על כל עצירה של הכלב. בחנה כל פינה בבית עם השלט, ניסתה ללכת בשקט אולי תשמע קולות. אחר כך, חיפשה פינה שתוכל לעמוד בה מבלי שיבחינו בה. היא החליטה לספק את סקרנותה. היא הבחינה בעץ עם גזע עבה במיוחד, כמו שהיה לה בחצר הבית. בחנה את סביבתו והחליטה לנסות.
למחרת הגיעה, דרך השביל. לא עברה מול הבית ופנתה ישר לעץ שבחרה. הכלב סרב תחילה לנוח בצילו אבל היא דחפה אותו לקרקע ועזרה לו לשכב כך שגם אותו לא יראה מי שיעבור מול הבית.
ההמתנה הארוכה לא שיעממה אותה. היא העבירה את הזמן במחשבות על המקום שגילתה, היא לא שיתפה בסודה את החברים החדשים במושב, כי רצתה את הסיפור הזה רק לעצמה.
אמנם השעון כבר הראה שצריך לחזור להכין צהריים והכלב כבר איבד את הסבלנות. ובדיוק שהחליטה לוותר להיום הגיע מכונית כסופה. סיגל ידעה לזהות מכוניות לפי הצבע בלבד, מעולם לא עניינו אותה דגמי המכוניות השונים. מהמכונית יצא תחילה גבר לבוש חליפה שחורה וחולצה לבנה, סיגל לא זיהתה אותו, הוא נראה גבר אלגנטי לא נאה במיוחד, הוא ניגש ישר לשער צלצל באינטרקום והדלת מיד נפתחה. אחרי מספר דקות יצא מהשער וסימן בידו לבוא. מהמכונית יצאה גברת צעירה בהרבה מגילו של הנהג. טפטפה בנעלי עקב לעבר השער. היא לבשה חצאית אדומה וגופיה לבנה ותנועותיה מהירות כאילו מישהו רודף אחריה.
מידי יום הגיעה סיגל לעץ ממנו צפתה על הפרפרים. היא הכירה את כל צבעי המכוניות, ידעה כבר איזו מכונית תגיע באיזה יום. ידעה מיהם הזוגות הקבועים ומי מגיע עם בני זוז מזדמנים. היא כבר הכירה את השיטה, רק הזוג של יום שלישי נכנסו ביחד, כל היתר אחד אחרי השני כמו גנבים. סיגל ידעה את השעות של הביקורים, אילו ידעה כמה עולה השימוש במקום הייתה בקלות מחשבת את ההכנסות במקום.
בערב המשיכה לקטוף ולשתות ובבוקר לטייל עם כלבה ולהציץ. בוקר אחד, לא שונה מקודמיו הגיעה לעץ וחיכתה למכונית הלבנה. המכונית לא הגיעה גם לא אחרי רבע שעה.
בזמן שחשבה על כל האפשרויות, הגיעה מכונית בצבע אדום. בהתחלה לא עוררה המכונית כל חשד כמו כל מכונית שעצרה שם אבל אז נפתחה הדלת והוא יצא.
סיגל לא נשמה, אפילו לא חיכתה לראות מי יוצאת מהמכונית אותה כבר זיהתה. היא משכה את הכלב מהרצפה ונכנסה לשביל. בקצב הליכה מהיר חזרה לבית. היא לא יכלה לשבת. צעדה הלוך וחזור והצטערה על כל הבקרים שעמדה שם.
היא קשרה שוב את הרצועה על הכלב ויצאה לקטוף זוטה. היום הטקס החל לפני הצהריים.
נשמה את ריח הקטיפה, רחצה את העלים, העמידה את הסיר והרתיחה, נשמה את ריח האדים, מזגה לקומקום והכניסה את העלים למסננת. התיישבה בסלון עטפה בידיה את הכוס, נשמה עמוק והרגישה בבית.
