חושך.

האור נעצם מהר מדי, שוב אני לא יכולה לראות אותך בכלל.

[זה לא עובר, את יודעת,

לחושך אמיתי לא מתרגלים].

פשטת את כל האמיתות שלך ופרשת

לידי, שאביט. חשבת שזה יפה,

אומנותי, לפחות.

הצבעת עליהן, שורות מדובללות של סתירות, שכולן קצת את.

על כולן יכולת לוותר למעני,

ואני- למעני בחרתי לוותר רק עלייך.

את לא מסתכלת עליי יותר, ככה,

ולא מרשה לי להביט.

מה כבר חדש לך, את אומרת, את כולך אני כבר מכירה.

[יש חושך, שכחתי לומר,

יש חושך שנפער כש

מתרגלים].