בכי כואב

תהיות על טבע האדם. תודה רבה לך מרים היקרה, ערב טוב. 

השאלות הקיומיות שאת מעלה על חוסר הצדק, שתיקת השמיים והרוע בעולם מנוסחות בצורה כל כך חזקה ומדויקת.
הדימוי של השמיים כ"מתכת התכלת" שאינה נפתחת אפילו לבכי של ילד הוא תמונה שאי אפשר להישאר אדישים אליה.
הסיום על האדם כנשמה תועה שרוקמת אגדה משאיר חסד עמוק בתוך כל הכאב הזה.
כתיבה גדולה, אמיצה ונוגעת ללב.
ערב מחבק

מרים יקרה,

שירך נוגע עמוק בלב ומעורר מחשבות לא פשוטות על הצדק, הסבל האנושי והשתיקה לנוכח העוולות. הדימוי של השמיים שאינם מחפשים צדק, לצד בכיו של ילד תם שאינו מצליח לפלח את מתכת התכלת, מצמרר בעוצמתו. אהבתי במיוחד את רצף השאלות הקיומיות לקראת הסיום, המותיר את הקורא מול הפער הכואב שבין אמונה, תקווה ומציאות אכזרית. שיר אמיץ, מטלטל ומעורר מחשבה, שמסתיים בסימן שאלה גדול על טבע האדם ועל מקומו של הטוב בעולם. כתיבה יפהפייה ומלאת רגש. 

לילה טוב ושקט

שמוליק