רֶגַע

תמונה יפה, מעודדת, שליווה, של חזרה לשפיות. תודה רבה לך, שבת טובה. שנדע רגעים כאלה תמיד. אמן ואמן.

תודה, דני יקר, לקריאה ולתגובה, ולהשתתפות ברגש שרגע אחד, קטן, מעורר!

שבת שלום, שבת שלווה.

בשל אותה ניגודיות המופיעה כאן. בין זקנה לילדות, בין שקיעה לאור השמש, בין שקט לריקוד השטני. זהו תמהיל החיים.  

תודה גלי יקרה

לקריאה כה מוקדמת בשירי, ולהבנת העיקר! אני מודה על כל רגע קטן של שפיות. על כל רגע קטן של יופי. על כל דקה של חזרה לנורמאליות בימי אי ודאות וטרלול.

ומודה על היכולת להיות חברה במשפחת ״דרך המילים״, משפחה של א/נשים רגישים/ים ושפויים!

ותודה לך, ״אם המשפחה״ המחזיקה ומתחזקת את המסגרת השפויה והנפלאה הזו!

שבת שלום. שבת שקטה 

אם לא אכפת לך, חשבתי לעצמי - אעמיד את המלים הבודדות, נראה מה הן אומרות:

רֶגַע
הָאֹפֶק. 
לְאַט.
כִּמְעַט.
שָׁמַיִם
בְּרַחַשׁ
וּמַיִם
רַעַשׁ.
מָנוֹעַ
קִמְעָה 
פָּרוּעַ 
דִּמְעָה .

אפשר לחלק אותן לזוגות, לשלשות - המילים הבודדות יוצרות שיר פנימי בתוך השיר השיר השלם. לא בכדי הן מופרדות מהשתיים שקדמו להן.

יפה

אריק יקרי-תודה על הרעיון הנהדר!

אני שייכת לכותבים/ות הרואים בקורא/ת את הצד השני של המשוואה: כי קריאתם/ן ביצירה היא בעלת חשיבות וערך יצירתי זהה לצד היצירה: הקורא/ת מביא את תגובתו/ה ואת הרגשה שיצירה מעלה בו-וזו השלמות! ואתה עשית בדיוק כך!

וזה נפלא!!!!

דינה יקרה מאד

איזו תגובה מרגשת שנוגעת בדיוק בלב של השיר!

כל כך שמחה שקראת, הרגשת והגבת!

שבת שקטה שבת טובה

הניגוד שאת יוצרת בשיר הוא פשוט מלאכת מחשבת פואטית. מצד אחד, החיים הפשוטים והיפים – הקשיש על הספסל, הילדים שבוראים ארמון בחול, הציפורים והבריזה; ומצד שני, הלב שמאיץ, המנוע המשתולל של העולם וה"ריקוד השטני הפרוע" שמקיף אותנו.

הסיום שלך פשוט מרטיט. המילים "לרגע קט חזרה שפיות. לרגע נעלמה דמעה" הן כמו נשימה עמוקה שכולנו זקוקים לה עכשיו. השיר שלך הוא בדיוק הרגע הזה של השפיות – הוא נותן לצופה ולב המבולבל מקום לעצור, להאט את הדופק ולמצוא שלווה, אפילו אם זה רק לרגע קט.

תודה על המילים המרפאות והמדויקות האלו. את כותבת נפלא

תודה ושבטובה

תודה, אביה יקרה על תגובה מחבקת ומחממת לב. כולנו נדרשים לרגעים הקטנים של שפיות ויצירת מחול השדים המתחולל סביבנו. כולנו!

כולנו נדרשים לעצור, לנשום, להרגיש ולכתוב, כדי לחלוק עם חברינו וחברותינו את רגעי השפיות האלה-לחזק את עצמנו ולחזק אותם/ן.

תגובות כשלך מחזקות אותי. מאד! 

ביבי יקרה,

שיר יפהפה ומלא רגישות, המצליח ללכוד רגע קטן של חסד בתוך עולם סוער ומבולבל. אהבתי את המעבר מהתמונה הפסטורלית של השקיעה, הים, הילדים והציפורים אל עולמה הפנימי הסוער של הדוברת. הניגוד בין השקט שבחוץ לבין הרעש המתחולל בנפש יוצר מתח רגשי עמוק ומרגש. בעיניי, השורות האחרונות הן שיאו של השיר: לרגע חוזרת השפיות, הלב מאט את פעימותיו והדמעה נעלמת. כתיבה ציורית, עדינה ונוגעת, שמזכירה לנו כמה כוח יש לרגע אחד של שקט. נהניתי מאוד לקרוא. 

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

תודה, שמוליק יקר 

על קריאה ותגובה לשירי. על הבנת הרגש והמצב. על שהתחברת לכתוב.

bb יקרה

************

בתוך סיר נלחץ של החיים

הדומיננטיים

את מנציחה במצלמת אישונייך

תמונות טבע מופלאות

המביאות שלווה

בימים סעורים.

ילדים בונים ארמון מחול

שמיים  המשנים את גוונם,

ציפורים במעופם,

דיונות חול ...

הכול מונצח

ומרגיע !!!

אי של שפיות על כל נמשתמע !!!

לא יכולתי לבקש 

שיר יפה יותר משירך

התיאורים בו מופלאים !

שאפו !!!

תודה, עליזה יקרה.

הכתיבה יוצרת עבור כולנו, הכותבים והכותבות, איים של שקט, איים של נשימה עמוקה. איים של שלווה.

היכולת לחלוק רגעים אלה עם כותבים/ות אחרים/ות המבינים/ות לרחשי הלב הוא  נפלא! ומעניק חיבוק וחיזוק בימים קשים. 

תודה על תגובה כה מחממת לב. תודה על תמיכה בימים שכאלה.