מוטי נחת בנמל התעופה שרמטבו 2, כשלושים ק"מ מצפון-מערב למרכז מוסקבה. ביקורת הדרכונים שגזלה זמן רב הוציאה אותו מדעתו, כמו גם העובדה שחיכה למעלה משעתיים לשתי המזוודות ששלח למטוס, עד שהגיעו אלו למסועים. במהלך הזמן שהזדחל בחוסר תושייה, ניסה לפתח שיחה עם אנשים סביבו, מבקש לתרגל את הרוסית שבפיו. הוא הבין את אשר דיברו אליו והיה מובן לשומעים אותו, מה שגרם לו לקורת רוח ושיכך משהו את חמתו שעלתה בשל התנהלות נחיתתו. לא שוכחים שפת אם, גם אם משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן שמונה והם התגוררו בחולון, שם התחבר לילד מבוגר ממנו בשנתיים, הבוס, שגם הוא הגיע לארץ עם משפחתו מרוסיה. אחרי שיצא הזמין מונית שתיקח אותו למלון "בודפסט". כשהגיע לחדר נתן לו ציון סביר פלוס בסולם מוטי, מה שאומר שלא היו לו טענות על התמורה שקיבל עבור מאה ועשרים דולר ללילה. הוא דאג להפקיד בכספת את רוב המזומנים שהביא עמו וכמות רבה של המחאות נוסעים, שהבוס ניצל את נסיעתו של מוטי כדי להימנע מלפדות אותן בארץ, ובכך נזהר מרישום כלשהו. לאחר מכן, פרק את שתי המזוודות וסידר בקפידה את הבגדים בארון, התקלח, התגלח ונשכב במיטה, למרות שעת הערב המוקדמת. בימים אחרים לא היה משתהה אלא יוצא מיד לבלות. היכן שיהיה ממוקם, ימצא את מה שהוא רוצה: ארוחה טובה, קניות בחנויות יוקרתיות וזונות משובחות.
בזמן האחרון מצב רוחו אינו טוב. הוא שפוף. מקננת בו ההרגשה שהתפתחה לידיעה שהבוס מסתיר ממנו את תוכניותיו. עברו שנים מאז הבוס ומוטי ביצעו ביחד מעשי שוד מתוחכמים והתחלקו בכסף. הוא מתגעגע לאותם זמנים. הוא אינו נוטר טינה לבוס. הוא לא היה מסוגל להקים ארגון ולנהל אותו. אבל אם הבוס לא ישתף אותו, לא יבטח בו וימעיט בסמכויותיו, הוא יסבול, ואין לכך קשר לכסף. הוא חרד שהבוס נשמט ממנו ושחברותם מתפוגגת. הוא חייב לשנות את יחסו של הבוס אליו, כמו להתחיל מחדש מה שהיה פעם.
עכירותו הקימה אותו מרבצו. הוא לבש אחת מארבע החליפות שהביא עמו, ירד למטה וביקש המלצה על מסעדה טובה. ניסו להזמין לו מקום בקפה "פושקין" הידוע, אך היה כבר מאוחר מדי. לבסוף נמצא לו מקום במסעדת הציידים Zapisky Okhotnikaעליה העתיר איש המלון שבחים, ומוטי, כדי להשתיק אותו, העניק לו חמישה יורו כתשר, והחליף במלון מאה יורו לרובלים. תיאבון רב לא היה לו והוא הסתפק במנה אחת – ארנבת צלויה ממולאת באורז ומוקרמת בדבש ויין אדום לפי המלצת המלצר. יילנה התיישבה לידו. כך הציגה את עצמה. יפהפייה אמיתית. שיער צהבהב חלק וגולש, עיניים כחולות, ריסים שחורים ארוכים, מותניים צרים, שדיים נהדרים. בחורה גבוהה, בת עשרים, אולי אפילו פחות. זונה. ללא ספק. ראתה גבר סועד לבד וביקשה להצטרף אליו בתקווה שיהיה לקוח עבורה. באדישות שאל אותה אם תרצה לאכול משהו, אמרה שתסתפק ביין, סימן למלצר והזמין עוד יין וכוס נוספת. היא ביקשה מהמלצר שיביא גם מים מינרלים והוא הביא שני בקבוקים, יין ומים, שניהם תוצרת צרפת, ושתי כוסות בדולח ארוכות רגליים ומזג לה יין ומים בשתי הכוסות ומילא את כוסו של מוטי ביין. היא לגמה מעט יין וגמאה את כוס המים כולה, ושאלה: "מניין הרוסית הטובה שלך?" מוטי שהבין מדבריה שלמרות הרוסית שלו הוא נשמע כזר, שאל: "כמה זה לשעתיים?" ודמוית ונוס ענתה: "מאה יורו עד הבוקר."
ברגע הראשון ביקש לפרוק את מועקתו עליה, למולל כדור מהירוקת החצי רכה חצי קשה שישלוף מנחירו ויעיף אותה בתום הגלגול באצבע צרדה כלפי מעלה, אולי ינחת בשיערה, ויאמר לה באדישות: "אני מעדיף לשמור את הכסף אצלי ולעשות ביד." רק שמצד אחד לא זכר איך אומרים לאונן ברוסית, מצד שני, אחת כמוה אינו זוכר שידע, מושלמת היא, והוא אמר: "בואי ונלך." אחרי ששילם, נטלה יילנה אתה את בקבוק היין, ובמונית שהחזירה אותם למלון "בודפסט" נצמדה אליו, ידה ליטפה את ירכו וניסתה לדובב אותו לגבי המקום ממנו בא למוסקבה, עיסוקו, וכמה זמן הוא מתעתד לשהות בבירה של מדינתה. הוא שיקר בתשובותיו לכל שאלותיה. כשהגיעו למלון ביקש ממנה ומנהג המונית לחכות לו.
יילנה, מן הדין שלא תדע את מספר החדר בו הוא מתארח, כי לפיו תוכל גם לברר את שמו ולפרוץ אליו כשייעדר ממנו. הוא הסתודד עם אחד מעובדי המלון ותמורת מאה רובל רשם לו ההוא כתובת של מלון, לא רחוק ממלון "בודפסט", אליו ניתן לקחת זונה, לא דורשים הזדהות, והרמה של החדר סבירה. מוטי יצא החוצה, נכנס למונית ונתן לנהג את הפתק עם כתובת המלון אליו ייסע. הוא נכנס אתה לחדר אלא שהזיון היה מאכזב. הוא אמר לה שלמרות שמגיע לו שתהיה אתו עד הבוקר מבחינתו זה היה בסדר אם תעזוב עכשיו. היא ביקשה לשתות אתו מהיין שנטלה ממסעדת הציידים. היא שלפה אותו מתיקה שנצמד אליה גם במקלחת, לשם הלכה להתקלח אחרי ששכבו, ולו היה ברור שהיא שמה לו סם ביין כדי שיירדם והיא תוכל לגנוב ממנו, ולכן עשה עצמו שותה וירק את אשר בפיו כשלא שמה לב. מוטי הסתובב על צדו במיטה ועצם עיניו, חושב מה רבה תהיה הפתעתה של הזונה ממוסקבה כשהוא יפריע לה כאשר תחטט בבגדיו. אכן, לפיתתו בעורפה בשעה שהתכופפה לפשפש בכיסי מכנסיו המקופלים והמונחים בדייקנות המופתית האופיינית לו, על הכורסא בחדר, הפתיעה אותה. הוא הידק את כפות ידיו סביב צווארה עד שהחלה לחרחר מחוסר אוויר, קירב את פיו לאוזנה והמתיק לה סוד: "אולי אני אעזור לך בחיפושים." ככל שניסתה להיחלץ ממנו, כשלה, התפתלה לשווא תחת אחיזתו, מנסה לומר לו משהו. כנראה ביקשה להבטיח לו פיצוי מארץ הפיצויים אם יניח לה, וכך, כשגופה הניבט אליו מגבה הכפוף מתענה מפרכוסי ניסיונותיה להשתחרר, חזר אליו חשקו, ולמרות שלא עברה חצי שעה מהפעם הקודמת, הוא בעל אותה כדרך הכלבים והפעם הנאתו שלמה הייתה.
כשסיים סובב אותה אליו הביט בה מדגיש חיוך האומר: טעית בהערכה שלך עם מי יש לך עסק, ופקד: "תעופי מפה." היא התלבשה במהירות ופנתה לצאת. קודם שעזבה עלה בו רעיון והוא קרא לעברה: "יש לי הצעה עבורך." היא הסתובבה ונעמדה כשגבה נשען על הדלת מתלבטת אם לשמוע אותו או לברוח ממנו. הוא הציע לה שבעזרת החברים שלה, ואין לו ספק שכמה פושעים שישתינו על אמא שלהם תמורת כמה דולרים מתרועעים אתה, הם יבצעו שוד, עליו ייתן לה פרטים בבוא הזמן והשלל רב במיוחד. יילנה הנהנה. מוטי התלבש, ירד אתה למטה, ביקש בקבלה של מלון הזונות נייר ועט, ורשם את מספר הטלפון שלה אותו מסרה לו בהיסוס. אחרי שעזבה חיכה עוד שעה ונסע למלון בו הוא לן. למחרת נסע לסניף Alfa Bankהנמצא במלון Marriot Grandכדי להחליף בו את המחאות הנוסעים למזומן. כפי שהורה לו הבוס עוד בארץ. הוא התהלך רגעים מספר במלון המפואר וזרק לעבר פקידי הלובי: "מלון עם בנק. חתיכת מלון זה." הם אמרו לו שהנשיא בוש בכבודו ובעצמו התארח במלון, והוא ענה להם בצחוק: "זה אומר שהאבטחה פה לא משאירה הרבה סיכויים לגנוב מהבנק," והם צחקו מדבריו, ואחד מהם אמר: "למה לא. כל דבר אפשרי." והשני אמר: "לשדוד את Alfa Bankשבמלון Marriot Grand. זה יהיה השוד הכי מדובר במוסקבה. כל העולם יידבר על זה."
בערב, כמו שנקבע, מקסים ויבגני הופיעו במלון "בודפסט". הניסיון שלו עם מקסים טוב. בארץ הם שיתפו פעולה למעלה משנה. מקסים שכנע אותו לבוא לכאן ולבצע אתו את הפעולה. הבוס הסכים והוא יצטרף אליהם מחר. מקסים גר עכשיו במוסקבה אצל הוריו שלא עלו לארץ עדיין. עכשיו הוא שוטח בפני מוטי את התוכנית בפרטי פרטים.
"הרעיון בעצם אינו שלי אלא של החבר שלי, יבגני. לפני שבאתי לארץ עבדתי בחברת גז פה במוסקבה. הייתי אחראי לקבוע שמערכת הגז מותקנת כמו שצריך ואין סכנה. גם יבגני הוא טכנאי באותה חברת גז. עבדנו שנתיים יחד. לפני כמה זמן הוא נקרא לאותה חנות בשל חשש לדליפה וככה הוא למד על המקום.
"החנות נמצאת לא רחוק מבית האוצר שנמצא בפינה שבדרום מערב הקרמלין. מדובר על חנות שהיא מהיוקרתיות באירופה כולה למכירת תכשיטים. לחנות מבנה מיוחד. אולם התצוגה הוא פרוזדור שאורכו רב יחסית לרוחבו. לאורך קיר הפרוזדור צמודות עשרים תיבות הדומות לארונות קבורה, עשויות מזכוכית עבה מאוד ובהן מונחים התכשיטים. ערך התכשיטים המוצגים בחנות הוא כשני מיליון יורו. והיה וקונה מתעניין בתכשיט מסוים, הוא מפנה את תשומת לבה של דיילת והיא מפעילה שלט רחוק שפותח דלת בקיר שסמוכה לארון הזכוכית בו נמצא התכשיט הנחשק. הלקוח נכנס לאולם מכירה פנימי, הדלת נסגרת, ושם, באולם המכירה, כשאין ביכולתו לצאת מהחנות, נשלף דרך צוהר המאפשר גישה מהקיר לתיבת הזכוכית, התכשיט המבוקש.
"באולם המכירה הפנימי מצויים לא פחות משלושה שומרים חמושים. והיה אם החליט הלקוח לקנות, מתבצעת שם העסקה והקונה, לאחר ששילם, יוצא עם התכשיט מאותה דלת לפרוזדור התצוגה של החנות, ואם לא קנה, מוחזר התכשיט לתיבת הזכוכית והלקוח יוצא מבלי שקנה. אין אפשרות לשדוד כשנמצאים בפרוזדור התצוגה, אותן גלוסקמות תכשיטים בנויות מזכוכית כה עבה שיידרשו שעות רבות במכשור מאוד מיוחד כדי לפרוץ אותן. אם מאחורי הקיר, באולם המכירה, ינסה מישהו להשתלט על השומרים ואפילו יצליח, הוא חייב לדעת את הקוד בו תיפתח הדלת כדי שיוכל לצאת החוצה. הקוד ידוע רק לשומרים. הפעלת האזעקה תגרום לכך שלא ניתן יהיה לפתוח כלל את הדלתות בקירות אלא על ידי שימוש בקוד אחר שאינו ידוע לשומרים.
"אני בזמנו עשיתי בחנות ביקורת למערכת הגז שמחממת אותה. גם יבגני מכיר היטב את החנות. מערכת הבקרה של הגז, והמיכל המרכזי שלו מצויים באותו מקום בו מצויה מערכת הבקרה האלקטרונית של החנות, בפרט מערכת האזעקה. שני אלו נמצאים בחדרון שכדי להגיע אליו הובילו אותנו דרך המסלול שתואר עבור קונה. עד היום תמיד ליווה והשגיח עלינו אחד השומרים. אבל יחד עם זה התוכנית שלנו מושלמת. אנחנו נגרום לגז לדלוף בבת אחת, כך שכל מי שנמצא בחנות ייאלץ לנטוש אותה מייד, הדלתות בקירות תפתחנה כדי שהשומרים יוכלו לצאת החוצה, אנחנו נחבל במערכת הבקרה האלקטרונית והדלתות לא תסגרנה, יש לנו את הידע גם לכך, ובזמן שכולם יברחו מהחנות, נחנקים למחצה ועד שיתעשתו, ניתן יהיה לשלוף באולם המכירה את תכולתן של תיבות הזכוכית, ולצאת עם השלל החוצה. אנחנו גם נביא ציוד להגנה עלינו מפני הגז."
למחרת הבוס נחת במוסקבה. הוא שכר חדר במלון "פקין" ואמר לעצמו שלו היה הוא בעליו, היה משנה את עיצוב הפנים המתקתק וגם מבצע כמה שינויים בקזינו הרועש שבו, ולולא תוכניותיו האחרות, היה חושב ברצינות להשתלט על המלון החביב הזה. עוד באותו יום התלווה למוטי לחנות התכשיטים. בעצתם של מקסים ויבגני לא נכנסו שניים אלו אתם פנימה. בהזדמנות שונה, מוטי, לא היה עומד בפיתוי ומוציא כמה עשרות אלפי דולרים לרכישת חלק מהמוצע בה. הוא דאג לעבור עם הבוס את התהליך עליו סיפר לו מקסים, הצביע על אחד מהתכשיטים – צמיד העשוי מארבע שורות של יהלומים, הם נכנסו דרך הדלת שמחברת את תיבת הזכוכית בה שכן אותו תכשיט לאולם המכירה הפנימי, הדלת נסגרה מאחוריהם, ובפנים התנהל אתם משא ומתן לגבי המחיר. הם התייחסו למוטי בכבוד לאחר שהבליט את שעון הרולקס משובץ היהלומים, אותו ענד במכוון לקראת ביקורו בחנות. הבוס ביקש לבדוק מקרוב את התכשיט שמוטי התעניין בו, מוטי הציג את הבוס כמומחה אותו הביא כעזר כנגדו. הצמיד נשלף דרך הצוהר הפנימי המחבר את הקיר עם גלוסקמת הזכוכית העבה, הם עשו עצמם כמעט בשלים לקנייה עד שהתחרטו ויצאו. בחוץ ביקש הבוס לטייל בסביבת החנות. מקסים ויבגני שחיכו להם הראו והסבירו לו על האזור בו הוא נמצא, הבוס שמע, שתק רוב הזמן ורק אמר לבסוף: "יותר מדי קרוב לקרמלין." משם הם נסעו למלון "בודפסט" בו מתאכסן מוטי, ישבו בלובי, והבוס תחקר שעה ארוכה את מקסים ויבגני לגבי התוכנית.
"מה אתה מתכוון לעשות אחרי השוד," שאל את יבגני. "להגשים חלום ישן. לברוח מכאן לסלובניה, ארץ האגמים, ולחיות שם בבית טבול במים בכפר שלו." הבוס הורה לו לקנות כרטיס טיסה לשם לאותו יום בו מקסים והוריו טסים לישראל לפי התכנון, בירר לגבי שעת הטיסה של מקסים – שמונה בערב, וסיכם כי השוד יתבצע ביום הטיסה, בין השעות שתיים לשלוש, משם כולם ייסעו לשדה התעופה.
כשנותרו רק הוא והבוס, מוטי התקשה להסתיר את התרגשותו. "חוזרים לימים הגדולים, בעצם מתחילים מחדש, כמו שהיינו פעם. מזמן כבר לא שדדנו, אני ואתה ביחד." הבוס לא נתן לו להיסחף: "מחר בבוקר אנחנו מזמינים כרטיסים לפראג. גם אנחנו ניסע באותו ערב, מה שיותר קרוב למועד הביצוע." מוטי הרגיש צורך לצעוק משמחה, המבט של הבוס היסה שוב את התלהבותו. הוא סיפר לבוס על יילנה ושאל לחוות דעתו אם חבריה יכולים לעזור בפעולה. הבוס שאל אותו אם היה בסניף Alfa Bankשנמצא במלון Marriot Grandלצורך החלפת המחאות נוסעים למזומנים ומוטי אישר ותיאר לו את המקום. הבוס הניד בראשו תנועה שמוטי התקשה לפרשה, מוטי גם לא שאל מה בכוונתם לעשות בפראג. אם הבוס היה מעוניין לשתף אותו הוא היה משתף אותו מבלי שישאל אותו. אבל דבר לא העיב על הרגשתו המרוממת ממה שעתיד לקרות עוד ימים אחדים. הוא והבוס, בחברת מקסים ויבגני שהם גברים לעניין, מקצועיים ומהימנים, הולכים לשדוד חנות תכשיטים, ועוד אלו תכשיטים, במבצע מתוחכם מאין כמוהו. כמו פעם. כמה הוא מתגעגע עכשיו לפעם, כמו להתחיל מחדש את הקטע הכי טוב בחיים.
הבוס ביקש ממנו שיקבע עם החבורה שיילנה תביא, למחרת בשש בערב בלובי של Marriot Grand. חמישה גברים הופיעו עם יילנה. הבוס הטיל בהם מרות כבר מהמבט הראשון ששלח לעברם, כמנהיגם הבלתי מעורער מימים ימימה. גם הרוסית מפיו נשמעה טבעית יותר מזו של מוטי. הוא שטח בפניהם תוכנית מפורטת של שוד סניף Alfa Bank. כשיצאו מהם, שוב לא יכול היה מוטי להתאפק ושאל: "אתה מתכוון לעשות את שתי המכות?" הבוס צחק קצרות.
"הטמבלים האלו ינסו לשדוד את הבנק במלון הכי מאובטח אולי במוסקבה. אין להם סיכוי. גם לנו, עם האנשים שלנו אין סיכוי. אבל אני אדאג שהם יפעלו בדיוק ביום ובשעה שאנחנו נפעל בחנות. כל משטרת מוסקבה תהיה עסוקה בהם. עד שמישהו במשטרה יתפנה להתחיל לחקור מה קרה בחנות התכשיטים, אנחנו נהיה בפראג, מקסים בישראל ויבגני בסלובניה."
למוטי לא היו מלים. זה הבוס שלו. האלוהים שלו.
הימים הבאים עברו בתכנונים מפורטים. עם מקסים ויבגני הם תרגלו פעמים מספר את התרחיש והתמקדו במיוחד על פתרונות לכשלים אפשריים. עם החבורה הסובייטית של יילנה ההכנה התמקדה בהדרכה קפדנית שהעביר להם הבוס שאחריה כל אחד אמור היה לדעת את תפקידו, את לוח הזמנים, וגם את התוכנית הכוללת, כלומר מה כל אחד מחבריו עושה ומתי. חזרות נערכו עבור שוד חנות התכשיטים, וכללו הדמיה כמעט מלאה של מה שהולך לקרות, מול דגם מיניאטורי שהבוס בנה בזריזות ובדייקנות מחומרים שסיפקו לו מקסים ויבגני, מה שהפך אותם למעריציו ללא סייג, וכן סיורים רגליים וברכב שערכו שוב ושוב בקרבת החנות, לומדים על דרכי הימלטות חלופיות אחת לשנייה. ההכנה לשוד סניף הבנק, כפי שמוטי מכנה אותה, התנהלה על יבש. הבוס היה מקריא להם את התוכנית, ואחר שואל שאלות, מאלץ כל אחד מהם להגיע לבקיאות. היה ברור למוטי שכמה רגעים אחרי שאלו יפרצו פנימה, יאחז אותם בלבול, כל מה שהבוס דאג שישננו יישכח מהם באחת, ואיש איש יפעל לפי תחושותיו באותו הרגע.
ביום המיועד בשתיים בצהריים עצרה מכונית של חברת הגז ליד חנות התכשיטים. יבגני והבוס יצאו ממנה לבושים במדי עובדי החברה ונושאים תיקים המכילים את הציוד הנדרש להם. מוטי ומקסים, לפי התוכנית, המשיכו לנסוע, הם אמורים לחזור אל מול פתח החנות רבע שעה לאחר מכן. הם נכנסו פנימה. יבגני הציג את תעודת המהנדס הנדרשת בפני מנהלת המשמרת במסדרון התצוגה, וכן הציג בפניה את הבוס כעמיתו לעבודה, ובמידה והייתה נדרשת גם ממנו תעודה, היו מציגים תעודה אותה גנב יבגני מהחברה, כמו גם את המדים עבור הבוס ומוטי, אלא שלא התבקשו. יבגני הציג בקצרה אך בתקיפות את מטרת בואם. הבדיקה הקודמת אליה נקרא אכן הראתה דליפת גז, הוא ביצע תיקון זמני והפעם הם עומדים לבצע תיקון יסודי כמו שנדרש והרי מדובר בסכנת חיים. הם הוכנסו פנימה לאולם המכירה הפנימי בו שהו באותה שעה שלושה שומרים חמושים, שני קונים פוטנציאלים ושני מוכרים שהיו עסוקים עם אותם קונים. למרות החזות האמינה שלהם, הם התבקשו לפתוח את תיקם נושא הלוגו של חברת הגז, ולאחר שהשומר שבדק, מצא בו רק מסיכות גז וציוד אחר המשויך לעבודתם, נחה דעתו והוא ליווה אותם לחדר הבקרה של החנות, בה הייתה ממוקמת המערכת שמזרימה את הגז לצינורות הנמצאים מתחת לרצפה וגם תיבת הפיקוד האלקטרונית של מערכת האזעקה.
"ממילא הפסקנו להזרים גז עכשיו, עם בוא הקיץ," העיר השומר, "וגם מאז שהיית פה בפעם האחרונה, כבר לא דולף גז. אין יותר ריח." הדברים נאמרו אל יבגני, והבוס הוטרד מהעובדה שהשומר זכר את יבגני מהביקור האחרון שלו כאן. קיווה שלא יתאושש בעשרים וארבע השעות הקרובות ממה שצפוי לו. יבגני לא הגיב, אלא טיפל בצינור הבוקע מהדוד, כשהבוס כורע לידו ומסייע לו, ובאחת שניהם חבשו את מסיכת הגז אותה שלפו מתיקם, פתחו את ברז הוויסות עד לעצמה המכסימלית של הזרם, ניתקו את הצינור כך שהחומר הרעיל פרץ לחלל החדר. לפני שהשומר הבין מה מתרחש, קילוח חריף של גז שפרץ מולו המם וטשטש אותו עד לעילפון מוחלט. הבוס ויבגני פנו לטפל בנטרול האזעקה – השלב בתוכנית ממנו חשש הבוס, כי טעות בו תפעיל את האזעקה ותנעל את הדלתות עליהם מבלי יכולת, גם על ידי השומרים באולם – לפתחן. בתנאים של גז ההולך ומציף את המקום הם הצליחו לגרום לשיתוקה. בינתיים הם מדייקים לפי לוח הזמנים שתכננו. הם פתחו לרווחה את הדלת החוצצת בין חדר הבקרה לאולם המכירה בו נמצאים שני השומרים הנותרים, שני הקונים ושני המוכרים, כדי שהגז יציף אותו, ובמאמץ רב הם גררו מחדר הבקרה לאולם את השומר מחוסר ההכרה, כשהם עצמם עטויי מסיכות, ובצעקות ובסימוני ידיים, הבהירו לנמצאים כי הם בסכנה מגז דולף, שלמעשה כבר הגיע אליהם בפרץ חזק עם פתיחת הדלת. הדלתות הסוגרות את פרוזדור התצוגה מאולם המכירה נפתחו על ידי השומרים. למעט יבגני והבוס, נטשו בבהלה את החנות כל מי שנמצא בפרוזדור התצוגה ובאולם המכירה. את השומר המעולף לא טרחו לגרור או לשאת אתם. הגז הציף את החנות כולה.
יבגני והבוס החלו לשלוף דרך הצְהרִים את התכשיטים ולטמנם בתיקיהם אותם רוקנו מציוד. עם נטישת החנות מהאנשים שהיו בה, הופיע שוב הרכב של חברת הגז, כמו הוזעק בשל דיווח על דליפת גז מסוכנת, נעצר מול פתח החנות, מוטי ומקסים יצאו ממנו, כשהם לבושים במדי חברת הגז, המסכות בידיהם לקראת חבישתן ונכנסו פנימה תוך כדי שהם מרחיקים קהל מתגודדים באיום שעלול להתרחש פיצוץ נוראי וגם שאיפת הגז הפורץ מהחנות היא קטלנית.
הגז התפשט בחלל החנות בקצב ובעצמה שאפילו מקסים ויבגני לא צפו מראש כטכנאים. המסכה של הבוס התחמקה מפניו, בשל תנועה שגויה שביצע, ונחשול של החומר רעיל חדר לפיו ומשם הגיע לריאותיו, והתמונה האחרונה שזכר טרם התעורר שוב ברכב חברת הגז כעבור כארבעים דקות, היא את מוטי נושא אותו על כתפיו, כמנהג סחיבת פצוע ורץ החוצה במטרה לצאת מהחנות. כששבה אליו הכרתו עברו רגעים מספר עד שהצטלל, ושוב הפנים הראשונות שראה מולו היו של מוטי שישב במושב האחורי ברכב, וראשו של הבוס על ברכיו, וכשאמר הבוס: "מוטי," ראה את סגנו מחייך כמי שרווח לו לאחר שסרה דאגה קשה ממנו.
מוטי סיפר לו את אשר קרה, והבוס שריאותיו צרבו התעלם מכאביו ורק ביקש לדעת מה הספיקו לקחת ונענה שהם רוקנו שמונה תיבות בשלמותן והיו חייבים להסתלק משם. הבוס שתק. שאיפת אוויר לוותה אצלו בכאב שלא ניתן להתעלם ממנו. הלמות פטיש ברקותיו. ראייתו קהה. כאשר התיישב, דקירה חדה פילחה את חזהו. "היכן אנחנו?" שאל. "יצאנו ממרכז העיר," ענה לו מקסים שישב ליד יבגני שנהג והביט בו חומל ודואג. הבוס ביקש לדעת אם הם יודעים מה קרה בסניף Alfa Bankשבמלון Marriot Grand, והם אמרו שעדיין לא דיווחו על השוד ברדיו, אבל כנראה שהבוס צדק והמשטרה במוסקבה מתרכזת במרבית כוחותיה באירועים שם. מקסים ויבגני ביקשו ממנו שיראה רופא בהקדם האפשרי. הם בקיאים בנזקים של שאיפת גז. עד אז שירבה בשתיית חלב אבל אין בה כדי לרפא. הוא צריך לעבור טיפול תרופתי מאסיבי. הבוס התעלם מעצותיהם וחזר על הוראותיו לגבי כללי הזהירות בטיסתם היעודה לשעות הקרובות, שעיקרן כיצד להטמין את השלל שלא יתגלה. הם נסעו למלון "פקין". מוטי עזב את מלון "בודפסט" באותו בוקר ואיפסן את חפציו בחדרו של הבוס. קודם שחזרו לדרך הראשית התפשטו ממדי חברת הגז, העבירו את השלל מהתיקים עם הלוגו של החברה לתיקים ריקים אותם הכינו מראש, קרעו לגזרים במספריים את הבגדים, התיקים והמסכות שנעזרו בהם במהלך שוד החנות, ופיזרו את הקרעים.
בלא שיחליפו מלה בנושא, חילקו את השלל לארבע. אצל מוטי חלפו מחשבות שרוממו את רוחו. מבצע ענק, הוא נשא את הבוס המעולף על כתפיו וחילץ אותו ככבאי החודר לבית העולה באש ומציל ממנו לכוד. עכשיו ייפתח פרק חדש ביחסים ביניהם.
ברדיו ובטלוויזיה כבר דיווחו בהרחבה על שוד אלים בסניף Alfa Bankשבמלון Marriot Grand, ואפילו הועלתה סברה שמדובר במורדים הצ´צ´נים. גם כשנסעו במונית לנמל התעופה עדיין רחוקה הייתה הפרשה מלהסתיים, ושוטרים צרו על הבניין בו הוחזקו בני ערובה. הבוס ומוטי נחתו בפראג והשלל בידיהם – שוחד נדיב מנע בדיקות - ומשדה התעופה הם נסעו ל-"הילטון פראג" שם הזמין הבוס חדרים. עסקת מכירת חלקו של הבוס בקזינו בעיר נועדה להיערך למחרת בצהריים. הבוס לא בזבז רגע מיותר. מיד לאחר שהתמקמו בחדרים הודיע למוטי שיארגן חיילים למחר שיפקחו עין על חדרו כי הוא עומד לקבל מזוודה של כסף. סתם ולא פירש. מוטי הבין שהוא עצמו אינו עתיד להיות נוכח בחדר בעת ביצוע העסקה. מצב רוחו המרומם לא נעכר גם כשנתקל בעורך הדין שהסתודד עם הבוס והבין שהם דנים בעסקה שהוא אינו שותף לה ותפקידו רק לדאוג לביטחונו של הבוס. אבל הפעם נטל יוזמה. בנוסף לארבעה הנאמנים לו הנמצאים בעיר אותם איתר והביא במועד הנדרש שיעמדו מוכנים בקרבת חדרו של הבוס, הוא בירר בעזרת מקור מקומי האמין עליו, דרכי התקשרות עם רופא שאפשר לבטוח בו לחלוטין שיבדוק את הבוס ויראה כיצד ניתן להקל עליו קודם שהוא חוזר לארץ.
הבוס התקשה להסוות את שיעולו החד ואת עווית הכאב שנגרמת לו כאשר השתעל או נשם. בשתיים בצהריים הגיעו למלון שני הקונים מלווים בעורך הדין ובמספר חיילים משלהם, שדאגו מצד אחד לא להיצמד אליהם ומצד שני לשמור על קרבה אליהם כדי שיוכלו לפעול במידת הצורך. רק הקונים ועורך הדין נכנסו לחדר בו חיכה להם הבוס. החוזה נחתם והועברה מזוודה עם שלושה מיליון יורו לבוס. עוד באותו יום הבוס הגיע, ללא מוטי, רק עם חייל אחד מהארבעה שמוטי ארגן, לסניף בנק מוכר לו, הפקיד את הכסף ודאג שיעבירו אותו לחשבון שלו בבנק באירופה.
בערב מוטי הופיע בחדרו עם הרופא. הוא כבר התכונן שלא להיכנע לבוס אם יסרב לקבל טיפול אבל הבוס הסכים. מוטי ליווה את הרופא אחרי שיצא מהבוס. חמור סבר אמר לו שזיהה מהבדיקה הראשונית והשטחית שערך, פגיעה שמחייבת טיפול מיידי בבית החולים. עדיין המצב אינו חמור, אבל קיימת סכנה להתדרדרות אם יידחה הטיפול. בינתיים ירשום לו כדורים, אבל אלו נועדו רק להרגעה ולהקלה. מוטי נסע אתו למרפאתו שם רשם לו הרופא מרשם וכן מכתב לבית החולים והפנה אותו לבית מרקחת קרוב. מוטי שאל את הרופא אם הוא מוכן לטוס בימים הקרובים לישראל, וטרם שזה ענה, הוא נקב בגמול הכספי שגרם לרופא להרים גבה. מוטי לא הסתיר ממנו שהם מעוניינים שיעביר עבורם מזוודה לארץ שאת תכולתה הוא יחשוף בפניו, ולא מדובר בסמים. הרופא הסכים. לאחר התייעצות עם הבוס התגלה לעיני הרופא חלק ממצבור התכשיטים שהותיר אותו חסר נשימה, אבל למרות שהיה כה נפעם, ידע לדרוש שני פריטים מהם במקום המזומנים שמוטי הציע לו. הבוס הסכים גם לכך. לא דבר של מה בכך למצוא רופא-בלדר עבור תכשיטים בערך של ארבע מאות אלף יורו – השלל שלו ושל מוטי.
מוטי החליט להישאר עוד כמה ימים בפראג. למעשה אין לו מה לחפש כאן. התחסלו עסקיו של הבוס בעיר אבל מוטי אינו יודע זאת. מוטי חש שמעמדו עלה. הוא הציל את חייו של הבוס. הוא ביצע אתו שוד. הוא דאג לבריאותו של הבוס בפראג ומצא את זה שיביא את השלל של שניהם לישראל. הוא מרגיש חזק כדי להילחם, כדי לחזור הביתה ולבשר לבוס שהציל את חייו בפעם השנייה, אחד-אחד הרג את האויב, והבוס מנוע מלספר לו שאין אויב בפראג. ברגע שנמכרו העסקים, ובין הקונים נמצאים גם האויבים מפעם, נגמרו המלחמות. מלחמתו של מוטי תהיה לשווא, ומי יודע כיצד תסתיים.
הבוס טס לארץ מבלי שידבר עם מוטי ויום למחרת טס הרופא עם מזוודת התכשיטים. מוטי ליווה אותו לשדה התעופה ודאג שלא לעזוב את המקום עד לצאת הטיסה. עכשיו מוטי לבדו בעיר. עוד קודם, כאשר דאג לאבטחה סביב חדרו של הבוס בעת ביצוע העסקה שפרטיה נעלמים ממנו, דאג להצטייד באקדח גלוק 9 מ"מ ובשלוש מחסניות טעונות. לבש מעיל עור שחור ארוך מעל חולצה חסרת צווארון שבכיסו הפנימי טמן את האקדח והמחסניות, שכר מרצדס 230 במשרד השכרת רכב שבמלון, ונסע לקזינו.
כשמגיעים המאורעות שמשנים את חייך הם באים מתוזמנים כהלכה. לו היה מוטי מגיע ימים אחדים לאחר מכן, השומרים בפתח הקזינו היו מוחלפים וגם אם לא, הם היו מודעים לעובדה שלמוטי אין עוד סמכות במקום. הוא בא סמוך מדיי למכירה. בכבוד המגיע לו ניתן לו להיכנס פנימה מבלי שיישאל למשהו או יידרש לעבור בדיקה על גופו. באולם ההימורים הוא פסע כהרגלו – כבעל בית גאה ודרוך כאחד. עד שראה את מיכה – המקביל אליו בארגון המתחרה. מיכה נוהג להופיע כאן, לכאורה כדי להמר, למעשה כדי לדווח לבוס שלו מה קורה בקזינו של האויב. כמה פעמים ביקש מוטי רשות מהבוס לחסל כאן את מיכה וכמה מחבריו שלעתים מתלווים אליו. הבוס סירב. מוטי קיווה לפגוש אותו כאן הערב. הערב הוא לא ישאל יותר. הערב הוא יפעל. ומיכה פה, לבוש בהידור, מבליט עד כמה הפעם מוטי אינו כתמול שלשום, כמו היה לבושו הפעם סמל למעמדו החדש אליו הוא עדיין אינו מודע. מיכה חייך אליו, ונראה – להפתעתו של מוטי - כי הוא שמח להיתקל בו.
"אז מה, באת לעשות סיבוב אחרון. רק שאתה מעליב אותי. מה לא נאה לך להיפרד לבוש כמו שאתה רגיל להתלבש. ככה באים, בלי חליפת ארמני או ורסצ´ה." מוטי שתק. בלבו החליט שמיכה לא יראה עוד אור בוקר. מיכה התקרב אליו, שופע חביבות, וטפח על שכמו. הוא נמוך ורזה ממוטי. "או שתהמר או שתעוף מפה," מוטי פקד עליו. מיכה התרחק ממנו צעד אחד, הביט בו ולגלג: "אני רואה שמישהו מתקשה לקבל את המציאות החדשה." מוטי לא ביקש לדעת את המציאות החדשה. אם יש כזו הוא ישמע אותה אך ורק מפי הבוס. קודם, אחרי שהחנה את המכונית במגרש החנייה הסמוך לקזינו, ויצא אל ערב של תחילת הקיץ הצ´כי, הוא הביט בשמיים, נשם נשימה עמוקה ואמר לעצמו שחייו עומדים להשתנות לטובה. הוא בעמדת זינוק. הבוס לא ישוב לאיתנו. הוא חייב לחיות עוד שנים רבות – בלעדיו, מוטי כמו בן שהתייתם מאביו שסכך עליו בחוכמתו ובביטחונו, אבל הבן יירש עוד בחיי אביו סמכויות שלא היו לו קודם. הוא נשא את הבוס על כתפיו מתוך החנק אל החיים. מזה שנים הוא מבקש בלבו להתחבק עם הבוס, כמו גברים, כמו אחים, כמו פעם לאחר שצלחו מבצע מסוכן. והבוס נמנע מקרבה גופנית אליו, אינו נותן לו מחומו. והפעם הבוס היה על כתפיו חסר אונים, ידיו של מוטי לופתות אותו שלא יישמט ממנו. הוא לא היה צריך לשמוע תודה מהבוס, המבט שלו הספיק לו. הוא אתו שנים רבות כדי להבין את מבטיו. היה זה מבט האומר: הצלת את חיי, תודה. אני חייב לך. ומוטי לא רוצה ממנו החזר חוב, רק שימשיך להעריך ולסמוך עליו ורק עליו. יותר מכל אדם אחר.
ועכשיו רומזים לו שהבוס בישל עסקה מאחורי גבו. הוא לא מעוניין לשמוע. מיכה הוא זבל. הוא לא מאמין לשום מילה היוצאת מפיו. מיכה פוחד ממנו, כאן כשהם אחד על אחד, הוא מתחכם, משחק אותה בהפוך על הפוך. "בוא נלך מפה לחדר צדדי, נדבר בארבע עיניים," הוא מציע למיכה. מיכה עושה תנועה בשתי ידיים האומרת- למה לא. מוטי מוביל אותו וכשהם נכנסים פנימה מוטי מבין שאכן דברים השתנו. חייל אחר צריך להיות מוצב שם, מישהו שהוא מכיר, ומי שמקבל אותם, זר לו. אין לו ספק שהגבר גדל המימדים שסוגר אחריהם את הדלת חמוש מתחת למעילו. כמוהו.
"שנדבר," מיכה מתוק כצפיחית דבש כלפיו. הזלזול בו מרתיח את דמו. אסור לו לאבד את עשתונותיו, עליו לנהוג בתבונה וזהירות. ויחד עם התבונה והזהירות שראויים להאפיל על כעס ועלבון במצב אליו נקלע, יש גבול עד כמה כבודו יירמס. הוא שותק ואומד את התנאים בחדר. "שלא תחשוב אפילו לנסות," מציע לו מיכה. "יאללה מוטי לך הביתה שלום ותודה. הבוס מחכה לך. הוא יסביר לך. נגמרה המלחמה בינינו. אין לך מה לחפש כאן." לא ילעגו לו. בוודאי לא מיכה. הוא חתיכת זבל. הבוס אכן ייתן לו הפעם הסברים. נגמרה התקופה שהוא ממודר. הוא רק יחזור לארץ ודברים ישתנו. חייבים להשתנות. חייבים לו הרבה. רק שהוא אינו חוזר מושפל. הם רק שניים. מיכה כנראה אינו חמוש. הוא יחסל את שניהם.
"בסדר, אני עוזב," הוא מרגיע את מיכה, מפנה אליהם את גבו ועושה דרכו לצאת מהחדר, ואז הוא מנסה להסתובב באחת תוך כדי שהוא שולף את אקדחו, אלא שהוא לא הספיק להשלים את סיבובו והחייל העירני של מיכה הקדים אותו וכדור שנורה מקנה מוגן במשתיק קול פגע בצווארו של מוטי, ועוד אחד בחזהו ולאחריהם הוא כבר לא חש בנוספים הנורים לגופו, ולא בביתור גופו לחלקים וצרירתם בשקיות ניילון שחורות וגדולות שפוזרו במקומות שונים לאורך נהר הוולטבה.
והבוס, הוא התחיל חיים חדשים, של אדם שאינו בוס. יש לו מספיק מזומנים לנוח הרבה שנים. עכשיו תתחיל תקופה שאשתו שואפת לה כבר שנים רבות. אפילו היא לא תחשוד בו שמה שקרה למוטי היה ידוע לו מראש. רק שהשיעול הצורב הורג אותו.
