דקה של בטחון

וכבר כמה ימים או בעצם רק דקות

יושבת בתוך רכבת נובעת חושבת

כל העולם עובר על ידי, רץ בשבילי

ואני, אני בשלי

אחרי כל כך הרבה שנים של רעש

כאב עצום שלא מפסיק בתוך כל המחשבות

פתאום השקט מציף אותי

עוטף אותי מכל כיוון, כל היציאות חסומות

והרכבת נוסעת

ולא מצליחה להעלות שום דבר, אין אף תמונה

שתחליף את העולם

אני יושבת כאן ואין לי ברירה

רק להסתכל

בין אם רוצה או לא יכולה

ועוד פילוסופיה בגרוש, עוד תיאוריה

שהולכת לזבל, זה כל מה שעובר לי בראש

כל כך הרבה שכבר נמאס לשמוע

כל כך הרבה תמונות

כבר לא ימתיקו את הרגע

והרכבת נוסעת

ואת בתוכה, או בעצם היא בתוכך

זו את בתוך העולם הזוועתי או שהוא

נוצר בתוכך

אז אני מסתכלת למטה,

כואבת, כותבת ונרגעת

מה לא הייתי נותנת בשביל דקה של בטחון