ובלילה ההוא הייתי שוב בובה ממוכנת
בהחלט שמו אותי בחברת חתולים וכלבים
החיוך כבר לא היה אותו החיוך
האם הוא טוב למאכל?
שאלו הידידים ופרצופיהם הביעו חשש
על כן הותירו אותי להתמודד לבדי עם עצמי
בחדרי
בלילה ההוא שוב נילקח ביטחוני העצמי לעד
ללא שוב
גם לא בחזקת מליונים אבודים בדיוניים
בהיאבדי אמרו הנפשות הטובות
פחות אחד להתנצח
כך יהיה מקום
מאחר ולא הייתי נוח
שהרי תמיד רציתי להיות בין האריות
וציפורי הציד
לא רציתי להיות חתול ולא כלב
אבל תמיד אותו המזון
המעובד, המתובלן
בחשכת הכוכבים עוד תהיתי מתי יבוא עזרי
ניקמת ילד קטן שעוד לא ברא השטן
אני עוד חי בשיעור סיפרות ישן
וזורק הערות לא ברורות לחלל האויר
וגם אלוהים חברי הטוב נטש אותי
בצערי
הוא לא ענה וגם לא דיבר
לא עשה דבר כשקראתי את סיפרי הכופרים
והאפיקורסים, לא קרא לי לחזור אל האבות
סירתי הפליגה אל הים הגדול ללא מיפרש
בעודי חותר בשתי ידי
בבית קברות ישן אני הולך
קברי אבותי וסבותי נימצאים
שביל מוביל אל הפרדס
רק שם מצאתי את השקט
בקצוותיה של העיר
כשהשמיים מקבלים מקום של כבוד
והעצים זוכים לשיר את שירם
והקברים יודעים לספר
דברים שקטים
סודות אפלים
ובלילה ההוא...
באור יום אמר לי
הרופא
שיש לי סיכויים מעטים
באותו הקיץ שיקרה הרופאה
ולך תעשה עם זה משהו
ובאותו היום למדת את נחת זרועם
של המטפלים המסורים
ואנשי המשקפיים
באותו אחר הצהריים אני
עדיין מוסר לה יום יום
כמו סרט תקוע
את הצלחת המעופפת
והיא מתכופפת לקבל אותה
ואני רואה שדיים צחורים
וחלקים בעודה
בת שבע עשרה בלבד
שתיים עשרה שנה
אני כך אני רואה אותה
בחטף
במכללת סמינר הקיבוצים
חושב לדבר אבל אני אומר לעצמי
רק רגע
הולך להביא משהו והיא נעלמה
נעלמה ולא מצאתי אותה.
לא בסיפרייה, ולא בחצר
ולא בחדר אוכל ולא באולמות
הלימוד ולא בתחנה
היא בטח התחתנה
ואני עודי נוסע בשבילי עייפים ורצוצים
מאיים לקרוס מחמת הקור
כמו פסל קרח שברירי ופגיע
כשחזרתי התקשרתי לאהבתי היחידה
המוזרה משנות הנעורים
קצרה וגדולה בשבילי
בשבילה הייתי רק לקוח אחד
בשבילי אהבותיה הרבות של נערה
יפה ומיוסרת
לקח לי שבוע לגלות אותה
יש בנות שיופיין ניגלה
רק עם הנשיקה
מרגיש כל כך קטן
שואל על שיר שפירסמה
היא עכשיו אוכלת עם החבר
החברה השניה.
גם הייתי פסיק בחייה
בעבורי הייתה פיסקה שלמה
גם היא עכשיו מכוסה
יש לה למי בנייד למי להתאונן
ויש לה גם בשעת הצורך למי לאו...
ובעודי חי בקירבכם אולי לנצח אחיה
כחפרפרת מתנצל על עצם קיומי
מתנצל על שלא שיחקתי לפי הכללים
שאבא ואמא החליטו
פעם אתם יודעים...
היו מקשיבים למי
שרצה להפר את החוקים
כל אחד מחפש לו מקלט
מחפש ישועה לסיבלו
ובעודי שוכב במיטה כבר איני
בובה ממוכנת
כי אם זאב חולה כלבת
כלב חולה זאבת
רק רציתי קצת להיות בן אדם
ובבית המישפט אני תובע
כל אחד שגרם לליבי
לפעום יותר ממה שצריך
אני תובע כל בחורה שהכבידה
על ליבי
על כל פעימה על כל הינד מיותר
ותחושת כבדות בילתי נעימה
ועל כל קללה שיצאה מפי
אני מקבל החזר
פיצוי
הצדק נעשה
אבל כמו בסיפור שהתקלקל
כמו בציור שהתקשקש
צריך לזרוק ולהתחיל מחדש
כמה אפשר למחוק ולמחוק
עד שהדף נישחק וניקרע
הוא ניקרע
אני בובה ממוכנת
אני לא
ניקמת ילד קטן שעוד לא ברא השטן
ואולי סתם לוזר מפסידן
ביאליק
דליה
ביאליק
דליה
דליה ביאליק
פעם בא לי ופעם לא
פעם כן ופעם לא
אכן זוהי בובה ממוכנת
