קפואה

מאותו רגע
יושבת קפואה
העיניים מרחפות בחדר
ואולי בעצם מעולם לא שמעה
מעולם לא הקשיבה
והיא יושבת קפואה

ואם הוא מנסה לגעת
קרוב בפנים
זה לא עוזר
לבדה יושבת בחדר
מאותו רגע
כל רגע

קמה והולכת
חוזרת מדברת
ובעצם בכלל לא קיימת
קפואה מאחורי אותו מבט מרוחק
כל הזמן

אבל גם כשמנסה
ונפתחת
אז לא יוצא ממנה כלום
כבר לא מנסה
רק יושבת קפואה

ורק לפעמים עוד דמעה אחת יורדת
אם תרצה לקרוא לזה בוכה
עדיין מצליחה להחזיק את הראש מעל המים
לאט לאט מבינה
אין בכלל אמת
ואף אחד כבר לא יודע

ועדיין אולי
אם תנסה לראות מבעד לשכבות
ולנקות את האבק מכל החלונות
עוד תשמע אותה אומרת לעצמה
מה היא בכלל רוצה מעצמה
תראה אותה הולכת בתוך הים שמציף אותה
ותחזיק לה את היד

ואולי היא עוד תשמע