לעוף רחוק

איך כותבים אותם
את כל הרגשות שרצים
כל מה שאני לא יכולה לראות
אבל יודעת שנמצא שם
יושבת בכיסא, בתוך כל האור השחור
נוצצת נקודה קטנה
ופעם אחת, רק פעם אחת
הייתי רוצה להפסיק
לשבת ולבהות מבלי שהדמעות
יפלו, לקחת נשימה מבלי
לרצות לעוף רחוק
לכתוב מוזיקה אמיתית
שתראה לכולם עד כמה
חשוך לי בפנים, שתמלא את כל
החלל הריק שנותר בתוכי
מסתכלת החוצה לתוך השמיים
השחורים של הלילה, ויודעת שאין
ברירה, עוד יום יבוא, עוד לילה יחלוף
והפחד הגדול שלי יתגשם
לפקוח שוב את העיניים
ולהרגיש
אבל בינתיים זה רק אני
זה רק המבט שלי בתוך כל המילים
וכבר הלכתי לאיבוד
וכבר מצאתי את עצמי
ועדיין מביטה במראה ולא רואה דבר
נמאס כבר, נמאס לבכות, נמאס
לכתוב, נמאס לחיות
אבל אף אחד לא מבין ולא יודע
שזה בעצם מה שעושה לי טוב
בלי זה, מי אני, מה נשאר ממני
עוד ילדה רגילה שבוכה
לא, אני לא עוד סיפור
לא עוד מקרה שקרה
אני ילדה קטנה
שלוקחת נשימה
ורק רוצה לעוף רחוק