בזמן הלא נכון.

את הרעש המתכתי הזה כנראה הוא ישמע עוד הרבה.

הניידת מסריחה ולפני שהוא מספיק לחקור את תכולתה הוא רק מביט מהחלון ורואה את רקסי רץ אחריו ונובח ללא הפסקה שואל לאן הוא בורח לו , או שבעצם הוא נובח עליהם , לאן הם גונבים אותו.

הוא נזרק לחדר חקירות שאור מעומעם מקיף אותו , ממש כמו בסרטים.

הכל מהביל ורעוע.

שולחן מתכת אפור ועליו מאפרה שהמון רוצחים איפרו בה וטענו בדיוק את אשר הוא טוען כעת.

שהוא חף מפשע.

היא מביטה בו , השוטרת הג'ינג'ית העבה , גדולת הממדים , עיניה שחורות מסמלות לבואו של המוות הקרב בין 4 קירות ושותף. חיוכה מעושן חושף שיניים צהובות שנחוצות להלבנה או לבנייה מחדש וצווארה קצר כמעט שלא נראה.

המבט שלה ריק ונראה כאילו היא מחפשת ממנו לומר משהו.

"אני לא רצחתי אותה ... אני נשבע לך תפסיקי להסתכל עליי במבט הזה!"

"באיזה מבט?"

"מבט של... נו אני מחכה להודאה , אל תבזבז לי את הזמן"

"אני לא רצחתי אותה ואני לא מודה בדבר שלא ביצעתי"

היא צוחקת צחוק מריר.

"כולכם אומרים את אותו הדבר כל הזמן, אולי תהיה שונה הפעם? אולי תבריק באיזה משפט קצת אחר? משהו כמו: "כן אני רצחתי אותה אני חושב שמגיע לי את אשר את טוענת . תפסת אותי!!" היא אוחזת בשערו הבלונדיני וחובטת את ראשו על השולחן המתכתי עד שיכל להריח את המאפרה הכי קרוב לאפו ובחילה עלתה בו.

הוא מצליח להתנער ממנה לרגע .

"תזדייני חתיכת ג'ינג'ית מחורבנת אם את עוד פעם אחת תשימי אצבע אחת עליי אני מבטיח לך שאת תהיי זרוקה ללא רוח חיים בדיוק כמו הנערה הזו ואני רציני" עיניו כחולות ענקיות כמו 2 נהרות יורקות אש מתוכם והיא בהינף יד מחזירה אותו למצבו הקודם. (נראה כאילו רגילה לאיומים.)לישיבה על הכיסא שרגליי הברזל שלו עקומות ורוצות לומר שעשו את שלהם, הגיע גם זמנם.

"אתה רואה ? מה בסך הכל ביקשתי? הודאה כמו זו? אתה רואה זה לא כזה מסובך... אתה יודע יקירי הבלונדיני הכל מתועד. אתה רואה שם (היא מצביעה לחלק הקיצוני ביותר שמאחוריו והוא מבחין בעינית של מצלמה)עכשיו כולם צופים בנעשה, והרגע אבל ממש הרגע הודאת ברצח של אותה בחורה שאתה טוען שזה לא אתה רצחת ...מתוחכם"

עכשיו הוא לגמריי עמוק בבוץ, מה הוא מדבר איתה בכלל? ראה אין ספור סרטים על רצח , הפללות , וסדרות פשע ועדיין לא למד שלא מנדבים מידע ללא עו"ד.

"אני לא רצחתי אותה . זה לא אני , זה הוא....ואת יודעת את זה"

"אני יודעת מה ?"

"את יודעת בדיוק מי זה שרצח אותה ."(עכשיו  כבר ברור לו בדיוק מאיפה פניה מוכרות לו.)

"אם הייתי יודעת לא הייתי חוקרת אותך עכשיו לא? למה לבזבז את הזמן החשוב שלי על בחור עלוב כמוך?"

"כי את רוצה קאבר טוב, זה למה. אפשר סיגריה?" הוא מביט בה מחייך בתמימות.

היא זורקת לו נובלס ומצית . זו תהיה הפעם הראשונה שהוא מעשן אבל עכשיו הכי מכל הוא הרגיש שהוא ממש רוצה את הדבר הזה שטוענים שיכול להרגיע ולהציל כל מצב.

הוא שואף ונחנק, אך ממשיך.

הוא מביט בה והיא מחייכת שוב את החיוך המוזר שלה רק שעכשיו הוא נראה קצת מעוות .

"אתה מוכן לומר לי על מה אתה מדבר? יש משהו שאתה רוצה לשתף אותי בו?" מהולה בפחד מנסה עדיין לנדב לעצמה מידע בצורה מקצועית .

היא מתרוממת אליו ודורכת את הגלוק 16 שלה לרקתו.

לוחשת : "תקשיב ילד, אני לא יודעת מה הסיפור שלך ומה הטענות מסביב או מה ראית אבל אני ממליצה לך לשתוק ולהודות שרצחת את אותה נערה מסכנה שמעת ? אתה היית בסביבה ויש אנשים שנמצאים במקום ובזמן הלא הנכון בשעה הכי רצויה ואתה הקורבן אז תקבל את מר גורלך ותשתוק"

הוא צוחק עכשיו אין לו כבר מה להפסיד, היא הייתה שותפה לרצח והוא יכל להריח את הפחד ממנה.

עכשיו היא זו שמשונררת סיגריה מהמעיל השחור שלה וציפורניה שצבועות בלק אדום מזעזע אוחזות  בקצה הפילטר כמו יצאנית ושואפת כמו נרקומנית .

מתרומם מולה הוא מכניס את ידו לתוך כיס מעילה ושולף עוד סיגריה , התאהב בטעם.

עכשיו היא נראית לו הכי קטנה בעולם כאילו הייתה 1.50 והוא זה המתנשא ל-2.0 .

"את יודעת יקירתי , הכל מתועד.." הוא מצביע למצלמה בחלק הקיצוני שמולה.

"אני שוטרת יקירי, (הביטחון חוזר אליה) יש לי קשרים שיכולים לגרום לך להישאר לנצח מאחורי סורגים" הוא מביט בה וחושב לו היה במקומה היה זורק את הקייס למישהו אחר ולא נותן שידחקו בו עד הקצה.

"ולי יש זיכרון טוב שיכול לאמת שראיתי את השותף שלך באותו בוקר חונק את אותה ילדה ב-2 ידיו וזורק את גופתה לנהר."

"אני לא יודעת על מה אתה מדבר"

"אייך שראיתי את שניכם במעצר ידעתי שזיכרוני אינו מטעה אותי . שניכם על מדיי א' , מצאתם על מי להפיל את האשמה . היחיד שבשעה כזו מסתובב באיזור ואתם... אתם.. "

"אני לא יודעת על מה אתה מדבר (היא נועצת את עיניה השחורות כיתדים הישר לתוך זוג עיניו הכחולות שמולה) אתה מטריד אותי ואתה מדבר בשפה לא נעימה ומאיים לרצוח אותי, אני לא חושבת שאני יכולה להתמודד איתך אני מפחדת "

היא מסתכלת עליו כבר לא מובסת , ניצחה במערכה.

מצטטת את המשפט שהיא הולכת להנציח בפניי הצ'יף בכדיי שיתן לחוקר רצח יותר משופשף ממנה להתמודד עם הדבר.

הוא נשאר לבד לכמה רגעים בחדר וכל המחשבות חלפו לו בראש והשאלה העיקרית הייתה

"אייך אני יוצא מזה ללא שריטה? אייך אני מוכיח את חפותי?"

הוא נכנס .

פניו חזקים , ושפתיו חתומות , ענק ממנו לפחות ב-3 מידות .

"רקסי לא מוותר עלייך בקלות ... מעניין איפה הוא " הוא מביט בו וליבו נקרע לשניים מקווה שאינו בסכנה.

"כמו הבעלים שלו. לא מוותר בקלות "

הוא לראשונה מחייך , חיוך רחב ומושלם ומתקרב אליו..

לוחש: "מצטער ילד היית במקום ובזמן הלא נכון ."

הזכויות שמורות להדר מיליס.